החולמים

זה הזמן להדביק את האדמה לסתיו,
עם ירח לוהט ושבילים מלבלבים,
זרמים חמים חודרים אל תוך הגוף,
הכאב שבתשוקה ירגיע את החושים.

שועטים אל המחר בשביל עוד פיסת נייר,
האדמה צוחקת, מתגלגלת באבקה,
הדמים של האתמול ישובו בעתיד הקרוב,
צרה רודפת צרה, אני נותרתי מאחור.

בתוך העלטה הרגשתי את הדם זורם ממני,
אל העולם הקודר שמתנוון מעצם קיומו,
חלום שחלמתי אתמול יזרח במרומים.
כמושיע מתוך העשב אנו עולים, אנו החולמים.