ראם

לילה אחד, בתוך הצריף הזוהר, נפגשו לוחמים, קבעו גורל.
יומיים סעדו את נפשם בשאול עלי אדמות, זעמם נשפך אל מעבר לגבולות.
ראם פושט כנפיו, קרניו מבהיקים מעל רעמתו הנשגבת.
חדר מלחמה, האור כבה, בתוך החשכה, נעצרה הנשימה.

יום אחר יום אל אותה השגרה המצערת, כל יום, איש נטמן בחלקתו הפועמת.
דממת דמים, החשמלית שורקת את השיר המוכר, המבשר על גורלם.
הם היו צעירים ויפים, הם יישארו כך לעד, אך לא יהיה מי שיזכור, שיספר.
ראם צונח ארצה, זיקתו המרשימה אל המלחמה, כעת תמה.

חלום של אדם פשוט, יגאל את כולם אל תוך הצריף החשוך.
הוא רקע בזעם ברגליו, הוא רצה להישאר ער עד הסוף המר.
גורלם נגזר, למות בשדה זר ומנוכר, אפוף מסתורין וחסר אהבה.
בתוך הספר יש מקום למנצח אחד, בתוכנו, כולנו מנצחים.