שוכחת

לפעמים אני שוכחת

כשבחשכה ובכאב אני נוכחת

שגם זה חלק נחוץ בחיי

לפעמים אני דוחה

ובורחת ובוכה

את כל הכאב,הכעס והשנאה

שנכנסו שוב לחיי

לפעמים אני רואה את התמונה המסולפת שלא שלך

לפעמים אני חושבת שזו אני

לפעמים אני שמה לעצמי קירות ומגבלות

ואומרת לעצמי זה אסור וזה לא בשבילי

"איך את רואה אותי?"

מסתכלת במראה ותוהה

מה אסור ומה מותר

מה רוצה ומה יכולה

מי היה זה שהגדיר את כל זה בשבילי

מנתחת את העבר

מנחשת את העתיד

ההווה זה הכל,אך לא בשבילי.

מי אני? כבר ממזמן לא יכולה להגיד

מי אני? חלקים וחתיכות פה ושם צצים

מי אני? איך אתם רואים אותי?

מי אני? מה אני חושבת על עצמי?

"המחשבות,הרגשות והפעולת

האם כל אלה הם באמת שלי?!"

תוהה אני שוב ושוב לעצמי.

מסתובבת אבודה,לא צוחקת,לא בוכה

מה עכשיו אני חושבת?ומה מרגישה?

האם זו האפשרת היחידה?

לפעמים אני שוכחת

כשבחשכה ובכאב אני נוכחת

שגם זה חלק נחוץ בחיי

לפעמים אני דוחה

ובורחת ובוכה                                                                                         

את כל הבלבול,החשכה והצער

שנכנסו שוב לחיי.

 כל הזכויות שמומרות