הַחוֹל וְהַגַל/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                              25.6.2012

הַחוֹל  וְהַגַל/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בְּיוֹם קַיִץ חַם,

בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ יָקְדָה,

לָקַחְתִּי לַיָּם,

כִּסֵּא וְצֵידָה.

יָשַׁבְתִּי עַל הַחוֹף,

מוּל הַיָּם הַכָּחֹל.

אֶת מַבָּטִי שַׁמְּתִי,

בַּגַּלִּים וּבַחוֹל.

הַיָּם וְהַחוֹל ,

הָמוֹן לִי סִפְּרוּ ,

הַגַּלִּים עַל הַחוֹף,

בְּלִי רֶחֶם הִכּוּ.

הִתְמִידוּ וְלִמְּדוּ,

עֲמִידָה אֵיתָנָה.

לֹא נָחוּ לְרֶגַע,

הִקְרִינוּ עָצְמָה.

הַגַּלִּים בְּמַתָּנָה ,

הֵבִיאוּ צְדָפִים.

גָּרְפוּ חֲזָרָה,

חוֹל זָהֹב וְחָמִים.

אֲנִי לָמַדְתִּי,

דְּבֵקוֹת בַּמַּטָּרָה.

גַּל לְחוֹל נוֹשֵׁק,

זֶה סִפּוּר אַהֲבָה.

נ.ב

כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן,

מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַחַמָּה.

מִרְּחוֹ קְרֶם,

עִם מְקַדֵּם הֲגָנָה.

/