כלב בר

נכנסתי לגור  בבית המשק , בית קרקע סוכנותי ישן , קטן מאוד , עומד על עמודים קטנים , עומד

גבוה מעט מן הקרקע שבה הוא נעוץ , סביב הבית עצי נוי המוכרים כצאלון וברכיכטון אוסטרלי ,

הבית גובל בכביש של המושב  , שהינו רצועת אספלט טבעתית שמחוברת בנקודה מסוימת לכביש

גישה למושב כולו .  לאורך הכביש נמצאים בתי תושבים . לכל בית חצר קטנה , חלקם מוקפי חומה אחרים עם גדר , ואחרים ללא כל מכשול , כך הבית שלי . השכנים , לא אוהבים את הנוכחות שלי

במשק , התרגלו להסתובב כאן עם הכלבים שלהם , לעשות בחצר את הצרכים . ולי אין כתובת אחר

זה הבית שלי .

מדי פעם אני מנקה את הגללים , לפעמים קם בבוקר פוגש את השכנים עם הכלבים והגללים מפציר

בהם לקחת את ידידם הטוב לשדה הפתוח , זה לא ממש עוזר , הרגל מושרש קשה לשנות .

עם הזמן החלו לגלות  הבנה מסוימת , והפסיקו להיכנס לחצר , אך על רצועת השביל בקידמת החצר עד הכביש לא וותרו , כי זהו שטח ציבורי ! , וזוהי גם חזית הבית והחצר , כאן שיחות ובקשות לא  עזרו..

 החוצפה ( בדומה לשיח)  לא יודעת גבולות  , גם אם אוסרים את ראשה קרוב קרוב אל האדמה , צומחת .נקלטת טוב , כושר הצמיחה  של החוצפה משתפר אצל אנשים מסוימים , ואצל אחרים לעולם לא.   

לכאורה, נותר לי רק לסבול דומם ,

 לפעמים משהו במקום לא נותן לרוע שליטה , אני לא יודע להסביר , איך זעקה אילמת מחוללת שינוי .

בימים הראשונים של מאי באחד מן הבקרים , ראיתי כלבה גדולה שחורה בעלת מראה  מוזר לכלב , עטינים מוגדלים כאילו היתה סוג של כבשה , גור כלבים לבן קטן נעוץ בין שיניה .

 לא התייחסתי פשוט ראיתי מה שראיתי , ולא פירשתי מעבר לכך .

כעבור מספר ימים חזרתי לביתי  אחרי הליכת בוקר מוקדמת , ובחצר הקידמית תשעה גורים קטנטנים .

 חשתי בזוג עיניים שבוחן אותי , ואכן הכלבה התבוננה בי במין עצב מתוך אחד השיחים שליד הגדר , לידה היה שרוע כלב גדול ושחור , חשתי עייפות ,נכנסתי לבית ונרדמתי  על הספא שבסלון .,

מאוחר יותר , התכופפתי להסתכל מה  בעצם קורה מתחת לבית שלי , וראיתי את שני הכלבים הגדולים שרועים על הארץ , והגורים מכסים על הכלבה הגדולה יונקים חלב מעטיניה .הוצאתי צלחת פלסטיק ושמתי מים , שלא יהיו צמאים .

האידיליה הזו התבררה אחרת כשהשכנה (כן , אותה אחת שאהבה לעשות את צרכי הכלב אמסטף שלה אצלי בחצר ) הגיחה בערב שאחרי והחלה צועקת עלי במבטא מרוקני חזק, הכלבים שלך תוקפים

עוברים ושבים , תקשור את הכלבים   שלך , אתה חוצפן , ועוד ועוד לא כאן המקום לפרט אבל היא יודעת את מלאכת הצעקות (ועוד כמה דברים )    , הגברת הפכה להיות מגן הציבור , חשבתי לעצמי ,

מה הכלבה הזו כבר יכולה לעשות ?  איך אני יכול לקשור אותה , אני מפחד מכלבים .וקשה לי עם  הריח שלהם , החלטתי להתקשר למועצה , הרי אני משלם מיסים , ולהם יש מחלקה לתברואה , ישלחו לוכד כלבים  .

הדיירים שלי אהבו מאוד את הכלבלבים , אבל הכלבה שמרה שאיש לא התקרב , שלושה מהגורים נפטרו

מן העולם ,וקברתי אותם .

השכנה הטובה ההיא המשיכה לצעוק ולהסתובב עם מגרפה לאורך החצר שלי .

אחרי 3 אימייל ים וכמה נסיונות טלפוניים  הודיעו בחגיגיות שהלוכד  יגיע לטפל בבעיה .

ואכן יומיים לאחר ההודעה , הופיעו בועז ואלן לוכדי הכלבים .

בועז התבונן בכלב ששכב לו בעצלתיים תחת הבית , והחליפו מבט ,כאילו דברו בניהם  , בועז מצידו קרא ללכלב  שיבוא .

הכלב הסתובב וברח מהצד השני של הבית , בעודו בורח , סינן אלון , " כלבי בר אלה – אף אחד לא יכול להתקרב אליהם, לא מאמינים בבני אדם  " תמהתי בקול אלה כלבי בר ? וגיחכתי ביני לביני .