חיוך כתום.

סתם. צבעים. מטאפורות. מתוך עייפות של חומר.

חיוך כתום

בשבילך זה בוקר. אבל השמש לועגת ממרכז השמים.

מיטה סתורה, בגדים נקיים מגובבים בערימה.

שוטפת שאריות החלום האחרון מהפנים. מלבינה שיניים בחריצות.

נכנסת לבגדים בשחור ולבן.

במראה מנסה להעלים את האמת תחת טפיפות אבקת הפודרה. לתת גוון עם סומק.

מורחת חיוך מדויק בכתום. שמה את השפתון בתיק. למקרה שתצטרכי לתחזק את החיוך השגרתי.

כן. שגרה.

שאף אחד לא ידע עד כמה את מתחתיה.

משועממת.

יום רגיל.

אנשים. שיחות סרק. מעשים ריקים. 

השמש נעה את מסלולה באין מפריע.

ערב.

את מגיעה לחדר. מדליקה שיר שמאחל עתיד מעניין יותר.

נותנת למים לשטוף את החיוך הדהוי. את הסומק השקרן.

מסתכלת בעצמך.

כמה את רגילה. לא מיוחדת.

כמה את משועממת. לבד.

בתיק מחכה בדממה החיוך הכתום.

ארוז יפה.

בתוך נרתיק של שפתון.

למחר.

לעוד יום של

שגרה.