סיפורים

במת דיון- המוח אדריכל הנפש

 

                                                                                                       

 

כאשר רומזת לך האהבה

לך אחריה אף שדרכיה

קשות ומכבידות.

אף שהחרב הנחבאת

בין נוצותיה עלולה לפגוע.

אך אם תפחד , תחתור רק להנאה

ולשלווה באהבה,

תהיה בעולם בו תצחק- אך לא

את כל צחוקך,

ובו תבכה , אך לא את כל בכייך.

 

כתב חליל גובראן בספרו " החליל". ומה הבאנו אנו באמתחתנו להסתופף תחת עץ האהבה , יקירי ?!

אתה גרוש ותיק ומנוסה, ואני על סף גירושין – " צונחת" לי לעולם אחר של האהבה, המאה ה- עשרים ואחת. עולם בו הכול פתוח לכללים שונים.

 

הכרנו לפני כ- 50 שנה, חיינו חלפו חלק מהזמן זה לצד זה. המשכנו כשכל אחד נישא נישואין לא מוצלחים. כשנפגשנו שוב,חופשיים, סחפת אותי כצונמי ענק ששטף אותי לתוך המערבולת שלך, ואפילו לתוך שמיכת נוצות הפוך שלך שאהבתי.

 

המוח הוא אדריכל הנפש, והנפש היא השתקפות החשיבה, התוצאה היא האהבה שבנו. אהבה אמיתית, כזו שכובשת כל נים ונים בנפשך ואתה מלקט לך את רסיסי האושר .

 

ואתה ניסית, אכן כן, אך לא היית שלם עם נפשך. פחדת להיסחף למחוזות בהם לא חפצת, מחוזות האהבה. קשר זקוק לבניה, חיזוק התשוקה, חברות ומחויבות מינימאלית.

על בני הזוג מוטלת חובת האחריות לערוך החייאה יומיומית של אהבת הלב. אין להשאיר אותה ליד המקרה! השגרה והזמן הם אויביה המוצהרים.- זו הייתה הבחירה שלי. ואני לא רציתי להחמיץ את כל הטוב שבך, התאמצתי בכל כוחי יקירי.  הפחד של הנטישה היה כה חזק אצלך, שניסית לעצור את הכול. ניסית . פגעת.

 

הפחד הרגשי שלך גבר עליך שוב ושוב. ואני, שמוחי ולבי לא חברו להם יחד, רציתי עוד ועוד את פירורי האהבה שלך. קיוויתי  שהם יגברו על הכול – האין האהבה תמיד מנצחת ?

 

אך כשהגעגועים גברו על הפירורים, בלב דואב וכואב החלטתי- לא עוד יקירי ! { החרב !! החרב !!  שממיתה את האהבה , והורסת כל חלקה טובה ! }

 

אני כולי תקווה שבעתיד תסלח לעצמך על כך   שבאמצע החיים שלך רצית לפתוח דף חדש וכשלת. זו לא הייתה הבחירה הנכונה. נותרת עם ערימת רגשי אשם, ועדיין לא סלחת לעצמך.

 

גם לך מגיע סוף סוף רגיעה לנפשך, פתיחת סגור לבך ושבירת החומה הרגשית שיצרת סביבך. להיות שוב האיש הנפלא הרך ורגיש שיש בו נתינה ואהבה כבירה .

 

אני מניחה לך יקירי , מפרקת את גן העדן שלנו , ונותנת לך את המרחב והלבד שבו בחרת.  ומנסה לפלס את דרכי מבין גלי הצונמי שלך עם כנפי השבורות לחוף אחר.

 

מאחלת לך מכל ליבי שהסליחה תגיע, תאהב את עצמך שוב, ותסיים את סתיו חייך כראוי, באהבה וזוגיות,  ושתצחק ותבכה במלוא האושר האמיתי.

 יקירתך

תגובות