עולמות מקבילים

הוא נוסע ברכבת,

מתרגש נורא,

הוא חושב לעצמו

"זה בכלל לא רע".

היא חשה תסכול בתוכה,

נהדפת בעוצמה לאחור

מאחר ולא הייתה יכולה

אל מחשבתו לחדור.

זה יצר לה פמפום דק, הנמכת אש

חצי מציאות וקורטוב של אשליה,

האם תוכל אותו אליה להשיב,

האם יחוו יחדיו אביב

האם תוכל את אהבתה לממש.

הקרון דוהר לו בגאון,

והוא קצת מיוזע,

מביט מהחלון,

מנסה להירגע.

ומרגע שחשה כי לא תוכל יותר להקיף

את כל שהתכוונה,

החלה מחשבתה לסגת,

אל מתחת גבול התודעה.

ואז לפתע, הוא לחוץ,

גופו עכשיו נהיה מחוץ

וכשהוא מביט סביבו,

הוא מגלה להפתעתו,

שהוא בכלל נמצא בחוץ.

והדיבוק שאחז בה

העצים משמעותית את כוונותיה,

גרם לה להחיש התמסרותה

לבלתי ידוע, לנעלם,

לסופיות המטרה העלומה

ועלים בדרך נזלו על לחייה,

אדומים אדומים כדם.

וכשהוא מתעורר,

לבו מפרפר,

החלום שלו עכשיו,

עומד להיגמר.

היא השלימה כעת מסלולה

אל ההארה

תחושה חדשה הפנימה

יותר לא תחוש במגע של אהבה,

חדלה להאמין כי ישוב.

השמש שקעה יחד איתה,

מסך כהה אפף את נשמתה,

את רוחה כמו פגש ברזל צרוב.