הנערה והיער

היא הולכת לבד ביער החשוך ללא שום איש או חיה כלשהי שילוו אותה. היא אינה מפחדת ואף צוחקת מהרעשים של הצעדים שלה. סימני ההיכר הם השיער ופרח אדום שהיה מונח על אוזן (כמו ששמים עיפרון). צבע שיערה בלונדיני וארוך מאוד, הוא מגיע לה עד המותניים. הקול של אותה נערה שובה לב, עדין רך ומלטף כאילו עכשיו מדברים עם קריינית ברדיו, צבע עורה צהבהב כצבע עור של אסייתי. חיוכה המתוק אפיין את חום וטוב ליבה. באותו לילה היא לבשה שמלה שחורה עם נקודות ירוקות ונעליה היו אדומות כדם הזורם בגוף. היא הולכת לאיטה, אבל עכשיו היא נעצרת והפה שלה נפתח לרווחה, היא שמעה משהו בלתי מזוהה, היא מסתכלת ימינה ושמאלה, אחורה וקדימה למטה ולמעלה, היא מרימה את הידיים שלה אל מעל הראש כמו צורה של חץ והרגליים שלה בעמידת נר. הנשימה שלה נעצרת והעיניים שלה נעצמות, היא לא כל כך יודעת מה לעשות במצב שכזה. היא רוצה להמשיך לצחוק מהרעשים של צעדיה, אבל כעת זה חסר סיכוי. לפתע רוח החלה לנשוב, שיערה הבלונדיני מתנופף לו ברוח, הנשימה של הנערה חזרה, העיניים שלה נפקחו והחיוך המתוק שב אליה. העלים של היער מדגדגים את רגליה הקטנות והצרות. לאט, לאט היא מורידה את הידיים שלה ומפסקת כמעה את הרגליה. היא מסתכלת אל כל הכיוונים שהיא הסתכלה אחרי שהיא שמעה את הרעש ומתחילה ללכת. כל פסיעה שהיא עושה גורמת לה לצחוק ולחייך. עכשיו היא מגיעה לקרחת יער היא מחפשת מקום לשבת ולנוח בצד שמאל שלה ישנה אבן גדולה היא מתיישבת על האבן מסתכלת למעלה על הירח המחוייך ונרדמת וחולמת חלומות שניתן ואף רצוי להגשימם. הרוח עדיין לא פסקה היא נושבת בחוזקה ומחיה את ליבה של הנערה המתוקה.