מילים

מילים  -  10/05/06

לכתוב, לכתוב, לכתוב.... מן דחף כזה באצבעות, מילים שרצות לי בראש בלי הפסקה, כמו דיבוק.

לכתוב ..... למי? על מה? ולמה? ומה זה ייתן? כאילו מעצם הכתיבה יבוא מרגוע לכאב.

הכאב הזה שכל המילים בעולם לא יכולות לתאר אותו בדיוק, ולא משנה עד כמה אני מנסה, איך ? איך מסבירים את ההרגשה חסרת התחושה והמלאה כל כך ברצונות, תהיות, כמיהות, ערגה, עצב, שמחה, איך? איך מעבירים אותה לדף בלי שגם הוא, שתמיד נכון לקבל, חלק ולבן, כל כך מוכן, תמיד נמצא שם, שותק, לא מוכיח, לא שופט, פשוט שם, ואין לו גבול בנתינה שלו, איך? בלי שגם הוא יעצור ויגיד ש"עד כאן".

פשוט אי אפשר.

כמה שאני אחפש את המילים זה לא יספיק, כדי להסביר את השנייה הזו בה נעתקת הנשימה ונגמר האוויר, את הדקירה שמתחילה בקצות האצבעות והיא עולה וחותכת בבשר ולא עוצרת, ולוקחת איתה כל משב של רוח, את האש ששורפת עד עפר את מרכז ההוויה שלי, עמוק, יותר עמוק, כל כך עמוק שאי אפשר לעצור את זה, איך מתארים את הצריבה שהורסת כל חלקה טובה, מוחקת כל טיפת שפיות, 

וממה?  מהעיניים שלך שמסתכלות לתוכי עמוק פנימה, ויודעות שאני שבויה בן לנצח, שם, בשנייה הזו שבה המבטים שלנו נפגשים ומנהלים שיחה משל עצמם, ואי אפשר לעצור אותן, את העיניים, ואי אפשר להגיד להן לא.

המבט שלך מושיט יד לתוכי וקורע את הלב שלי מבפנים, הוא מחזיק אותו בשתי ידיים שבור לרסיסים, ולא עוזב, אדום ושותת דם ופועם בין שתי הידיים של מבטך, אתה מרגיש ? את הדופק שהולך ונחלש, הולך ולאט לאט נעלם, ועוד מעט לא יישאר... 

איך? איך מסבירים את ההיגיון שנעלם כלא היה מאז אותה דקה שנחתת בתוך עולמי וזעזעת אותו, ושמטת את האדמה מתחת לרגלי?

זה הפה שלך שמדבר אלי קרוב, ואומר לי מילים של סתם ואני מתעטפת בהם כבמעיל פרווה רך, השפתיים שלך ששרות שירים של אהבה לאחרת, אבל אני עונדת אותם כפנינים על צווארי.

כי העיניים שלך, עוטפות אותי במעילים ופנינים שהפה שלך מסרב לשים עלי.

הקול שלך פולש אל מעיין החיים שלי ומצית אותו באש חמה, שורפת, משאיר אותי חרוכה לרגליך, מתחננת על נפשי שתניח, תשחרר, אתה מרגיש? את תמצית החיים הולכת ודועכת ונמוגה בין הצלילים...

והידיים מקלידות וכותבות מעצמן, מילה ועוד מילה, ופסיקים ונקודות, ושום משפט לא נשמע מספיק, וזה עדיין לא מביא שלווה, והדף שותק וסופג הכול למרות שזה בלתי נתפס...

איך? איך מוצאים היגיון בידיים שלי שרוצות אליך, בכל פיסת עור שצועקת שתיקח ותעשה בה כרצונך, אתה לא שומע? כל הגוף כולו קורא לך  שתבוא ותבזוז ותשדוד ותגנוב אותי מעצמי ואל תשאיר לי כלום, אין לי צורך, הכול שלך.

כמה מילים צריך כדי לספר את השתיקה שלך,

כמה משפטים של ביחד כדי להבין את הלבד איתך,