מעלה

מעלה / משה ר. אזובי

את עולה ונשטפת ללא מעלות

בדרך כלל בעצב כאב או גילות

אני לא מבין כיצד את נוצרת

טיפה אחת שדוהרת בלי מצערת

היכן בתוכי בכאב את נצברת

שכמעיין ממני את גוברת

אם בראותך את אוזלת ידי

כל דקה שעוברת זורמת מאיתי

לפעמים מרגיש שיש ממך ים

כזה שלא נגמר בבכי על עולם

או אולי את שומרת או נשמרת

ואת הזמן שלך קוברת בוחרת

אותך אני אוגר ליום שואה

לבכות על משפחתי שדוהה

אותך אני אוגר ליום הזיכרון

שבעצמאות הופך לסמבטיון

ואז בעתות הכאב מופרש ממני מלח

עם נוזל שנוצר מתוך הקרח

זה שנמצא בליבם של הקרים

ומפשיר אצלי וזורם כבין הרים

חומר נוזלי

ממדקרות הלב

את נוצרת בתוכי בלי לידה

ועולה מעלה

דמעה

מעלה

כל הזכויות שמורות © משה ר. אזובי