נעלי אולסטאר ורודות

היו תדיר מונחות

על כפות רגלייך הזריזות

וגיוונו לך את המלתחה,

תסרוקת נפוחה,

התנוססה על ראשך,

לעיתים בכחול,

בחגים וגם בחול

והיא הייתה לגמרי חיננית,

הגם שבתכלית

היא הפרה איזונים.

מכנסי ג'ינס מעניינים,

"ליוויס" או "לי",

היו משרטטים

את קו מותנייך

למעלה, בגובה שיא,

עת חיוך ,רחב עיניים,

חשף גשר בשינייך 

ואת העצמות הרזות

של פנייך,

המשרים אופטימיות

ולגיטימיות,

חפות מכוונות נלוזות.

מכונית הפיג'ו הישנה,

הסיעה,

לאורך תקופה לא קצרה,

תום של נעורים עד אין קץ

כשאהבה צעירה

אופפת את ליבך

בהשתתפות קופידון והחץ.

אז לא היינו רעבים,

היינו, בוודאי, פחות שמנים,

ככה על כל פנים,

הצטייר לו סופן של שנות השמונים.

ככלל היו אותן השנים משמימות,

אך אותך תמיד אזכור,

פולחת אפלה , כמו קרן של אור

ויותר מכל אזכור

את זוג נעלי האולסטאר הורודות,

המונחות על כפות רגלייך הזריזות,

זיכרונות ממש  נעימים,

בניגוד לרקע המשמים

של סוף שנות השמונים.