לאימי הצדקת זכרונה לברכה.

   כתבתי שירים ופואמות ,חרזתי לי חרוזים,והנה הגיע רגע האמת

     שבו כול מעיינות ליבי ישתפכו..והנה ליבי עצר..נדם..קולי נאלם

     הגיגיי כבו..ברגע קטון ובמחי כף יד ..עת הגיעה הבשורה המרה

     שאימי הצדקת מסרה נשמתה לעליונים יום שבת קודש בצהרי

     היום נאספה ממני באחת, והאי לו החרוז אשר ימתיק כאביי

      והאי לו שיר אשר ייתן מזור לנפשי.

     עד עתה כתבתי לאימי שירים וחרוזים וליבי שפע אליה בשפעת

     רביבים , גם בימי מחלתה הקשה לא אכזבו מעיינות ליבי אליה,

     ולרגע זה קשה עליי ..חסר בי..איזה משהו שהיה והלך איתה

     בדרכה האחרונה ולא הותיר בי רוח..וכאילו נדמה שכבה נר

     שיריי , אולי בעצם ולא ידעתי-אימי הצדקת הייתה מקור שיריי

     ממנו שאבתי השכם ודלה ..

     שבתי אל סף קברך..בערבו של יום זה לבקש את שארית הפליטה

     אל בור ממנו אגמע ..הרשי נא לי לכתוב עוד עלייך להנציח את

     גודל אהבתך אלי ..וראי נא את אימי הצדקת שם למעלה כיצד

     אותיות פורחות קדושות וזכות יגיעו אל סתר כנפייך לרוות

     צימאוני אלייך ותשוקתי הבוערת לאהבתך.....