הָייתִי כְּחוּלַת עֶינָיִים © חנה הילמן

עוֹד קֵצֶה אַפִּי דולֵף

הֵחדִירוּ בִּי גַן וְשָׁתִיל וּבָית רוֹגֲע

תָרנגוֹלוֹת דוֹגְרוֹת וּפָּרוֹת מָעלוֹת גֶרַה.

אִמי

יָדְעַה מָה טִיבָה שֶׁל צֶנָע, צָפְנַה זֶאת בֶּעֶיניֲה

כִיסְתָה גוּפי כְּחֲמָמה רֶווּית דֶשֶן.

אוֹהָלים וְצריפִים מִתמוֹטטִים בּגֶשֶׁם

לֹא רָאיתי, הָייתי כְּחוּלַת עֶינָיִים

וֵזָב חוֹטְמי , בּכְּסוּת הָמֵעיל הֲחָמִים לְגוּפִי  וּמָגַפֵי הָגוּמי לְרָגלַיי

 בּשׁנוֹת הָחמישִים,פִּיסַלתִי אִישּׁ שֶׁלג עִם אָף מִגֶזֶר וְעֶינֵי עָגבַנְייה.

בִּיצה אָטוּמה  אָנוֹכי לְאוֹתָם אָנשִׁים בָּצְריפוֹנים כֶפֶסָע בֶּין אוֹתָה