לך

בתענית משעולך,

בהצטנפות ענייך,

נטעת בי מקום סגולותייך.

בחדרי מְרוֹמְךָ,

עטפת לבי

באיורי אהבה צפים,

באבן שקיקת החיים.

בעת תנומת ירח,

על יריעת בד גדושת צבעים,

צבעי אהבה משכת

בזוהר מכאובך.

בתכול כחול משכת

את שמי מרום.

נחשולי עלטה מכים בחוזקה

אל סכר סדוק בלבך המבכה.

כוכב מכאוב וחשכה,

את לבך בתער ביתרו.

אבק כוכבים בשמים זוהר,

וכאבך יימוג מיגון,

ובחזך אהבה תשכון.

כול הזכויות שמורות!!!