בחישוק עגילך

לו בידי מתקן ממזער
למידות נמלה את גופי מקטין
נתלה בחישוק עגילך הזוהר
ונח בחיק תנוכך העדין

חוקר בלחייך צלקות ופלומה
חש כל כולי הלמות רקותייך
גולש לאורך תלמי מצחך
ומחליק כקונדס בקשתות גבותייך

נודד כמטפס בשיפולי צוארך
עורקייך כנהרות חבויים בעומקך
הומה ונרגש מצליל דיבורך
קרוב ועוטף, חודר ומחייך

את כל אלה לעד לא אוכל לחוות,
אין כלי פלא עמי, לא מידות נמלה
אך עורך, קולך ועצמת קרבתך
גבוהים מפסגת הישגי המדע