שניים

והערב יורד ולוחש על העיר

בינות האשלים הבודדים.

מונית מיותמת ופנס רחוב מהבהב.

פגישה לאור נר ומילה,

אולי חתול שמסתבך בממלכת הפח,

לבנה מתכסה בשמיכת לילה,

נדמה שהיה פה רגע

וחלף.

מבעד לתריס יש אלפי חלונות

שדולק בם החושך,

ופה בצנעת הספה וכוס התה

האור נדלק.

אנחנו שניים,

עטויי צעיף וחיוך,

ונדמה שימים לא כזבו לשנינו.

אפשר שנישן בעוד כמה תזוזות מחוגים,

נתבצר מתחת לשמיכה עבה וממעל מזרן,

ונמלוך משם על עולם ישן,

שעוד לא חידש עורו.

ונמלוך משם על ענן עשן,

ונשכח הנביא בעירו.

והערב יורד ולוחש על העיר

בינות האשלים הבודדים.

מונית מיותמת ופנס רחוב מהבהב

ואנחנו שניים