מלך האתרוגים

לפני שנים רבות בכפר קטן, חי לו יהודי טוב וירא שמיים ושמו יוסל.

יוסל עבד קשה למחייתו ולמחיית בני – משפחתו, ולא תמיד היה לאל ידו להביא את פת-לחמו בסופו של יום, אך מעולם לא שכח לקיים מצוות ומנהגים והיה מאמין גדול בתורה ובמעשים טובים.

הימים – ימי סוכות, ושכניו של יוסל עסוקים היו בבניית הסוכה, וגם יוסל עצמו החל בבנייתה וליבו נתמלא שמחה גדולה.

כמה אהב יוסל את חג הסוכות, ובחג זה נהג תמיד לפתוח סוכתו לכל, סוכת השלום של יוסל קראו לה כולם.

יוסל שמח, אך למרות הכל ככל שהתקרב החג נראה שהיה מוטרד מדבר מה.

היו לו את שבעת המינים, אך החשוב שבהם, האתרוג, היה חסר, כי לא היה ליוסל כסף לקנות אתרוג ראוי.

ערב החג הגיע, ויוסל ערך שולחן נאה, וקישט הסוכה, אך עדיין היה מוטרד - מן האתרוג שלא יוכל להשיג.

קצת לפני כניסת החג הגיע לסוכתו של יוסל יהודי זקן אחד ואמר, כי עייף הוא ורוצה לנוח.

יוסל האיר אליו פנים והזמינו לשבת בסוכה, נתן לו לשתות, לאכול ולנוח, ועמד על כך שישאר לסעודת החג.

הזקן הודה לו ואמר, כי צריך הוא להמשיך בדרכו, אך לא לפני שייתן לו דבר מה.

איש טוב אתה יוסל, בקיא במנהגי הכנסת אושפיזין, ואני רוצה לתת לך אתרוג, ולא סתם, אלא את מלך האתרוגים.

באותו הרגע אורו עיניו של יוסל, וליבו החסיר פעימה מרוב התרגשות.

היה זה האתרוג היפה ביותר שראה אי פעם, אתרוג גדול במיוחד שכמותו לא נראה בשום מקום, ריחו של האתרוג מלא את כל הסוכה, אכן ללא ספק היה זה מלך האתרוגים.

האתרוג הזה הוא בעל טעם וריח – כמוך יוסל, מלא בתורה ובמעשים, וימלא את ביתך שמחה.

יוסל הודה לזקן ושאל: מי אתה יהודי טוב?, אך בטרם סיים שאלתו היהודי נעלם כלא היה, ויוסל נשאר עם האתרוג הריחני, וכל האורחים בסוכה התפעלו מאוד מן האתרוג המיוחד שעוד לא נראה כדוגמתו.

יוסל תמיד רצה אתרוג כל כך, ונראה כי משאלתו התגשמה.

הוא היה אסיר תודה ליהודי הטוב שהתארח בסוכתו, ובאורח פלא נעלם.

מעניין מי הוא תהא יוסל, רוצה אני להודות לו מעמקי נשמתי - אך עובר האורח לא השאיר ולו סימן.

אחרי החג יוסל זרע בגינתו זרעים מן האתרוג המשובח.

עברה שנה וליוסל היו עצי פרי עם מלכי האתרוגים שלא נראו מעולם כמותם, המוני אנשים נהרו לביתו בערב חג – סוכות, וקנו את הפרי המשובח, ויוסל לא היה צריך לדאוג יותר לפת-לחמו, והיהודי הטוב עמד לו מנגד וחייך אל יוסל ומיד נעלם, יוסל הבין שקרה לו נס ושהיהודי הוא לא אחר מאשר אליהו הנביא.

@כל הזכויות שמורות לאביבה מנשה

10 לאוקטובר 2011