ערב יום כיפור

ערב יום כיפור

השכים אותי בשעת בוקר מוקדמת בכוחות וחשק לניקיון והכנות.

מַשהו מלמעלה כיוון אותי לתכונה הזו המיוחדת, לקראת היום הקדוש הזה.

מין תחושה של רצון להתנקות.

בחוץ - שקט של 'הכול נעצר'. דממה של יראה. אולי פחד מסויים.

היצליח לי, ההתנקות הזו, השלת הנשל המקושקש, סילוק הכתמים שבגוף פנימה?

השתלטתי על הניקיון הפיסי וההכנות שנדרשו לשישבת שכזה, שהוא גם מועד.

ואז התחיל להסתובב כאן אי שקט, נעלם הרוגע שבהנאת הניקיון החיצוני, למרות

היופי והחגיגיות, ההתכוונות.

אי שקט מבלגן את החלקים שבגוף. משהו לא ברור מטריד. שאלות על משמעות.

המילה הזו רודפת אותי, מסתובבת ועוטפת אותי  -

סליחה.

ואני עסוקה בשאלה: 'סליחה' בדיוק על מה? רוצָה לפרוט לפרטים, לנימים הקטנים, להבין בדיוק.

יש סליחה על מעשים שבשגגה, שלא בכוונה. הבנתי.

סליחה על מעשה שלא מתוך מחשבה. הבנתי.

סליחה על דבר רגעי, שנבע מאי רגישות אל הזולת, מאי תשומת לב. הבנתי.

אך, מה עם המעשים וההתנהלויות לאורך זמן, כדרך חיים...כשהם פוגעים ביקר לךָ, או במי שאתה יקר לו?

מה משמעותה של 'סליחה' במקרה שכזה ואיך היא מתבצעת?

ולשם מה הסליחה

ומה יהיה בהמשכה?

אדם מודה בטעותו.

האם משנה דרכו?

האם רק מבקש למחוק את כעס זולתו,

להמיס את הטינה

ולהמשיך הלאה באותה הדרך

עד הסליחה הבאה?

כשאתה מבקש 'סליחה',

מה, בעצם, הנך מבקש? מה אתה אומר לעצמך, לזולתך?

סליחה אמיתית היא זו העושה שינוי,

החוזרת לאותו המקום שניתק ונקרע,

מושיטה את היד

ומובילה אל הדרך הנכונה,

אל דרך שונה.

זוהי –

סליחה!

לא קלה היא דרך הסליחה,

אינה מסתיימת במילה, היוצאת ידי חובה, המנקה את הלב והמחשבה

מרגשי אשמה ברגשי חרטה.

סליחה אמיתית היא מאבק של אדם בנתיביו, בבחירותיו.

סליחה אמיתית היא קודם כל סליחה בין אדם לעצמו.

סליחה אמיתית היא סליחה עם טעם.

סליחה שבטעם,

היא סליחה לתיקון ולא למחיקה.

סליחה שבטעם,

היא סליחה לשם "עבודה" ולא לשם הקלה.

אם אמרת לבן אדם שלא התכוונת להכאיב ולפגוע, אך עדיין אתה בטוח בדרכך, זו הדרך שפגעה, ועדיין הולך בה...

מה טעם?

המילה הזו רודפת אותי, מסתובבת ועוטפת אותי  -

סְליחה.

בחוץ - שקט של 'הכול נעצר'. דממה של יראה. אולי פחד מסויים.

היצליח לי, ההתנקות הזו, השלת הנשל המקושקש, סילוק הכתמים שבגוף פנימה?

ואחרי כן תחל שנה חדשה.

אם אצליח – נְקִיָה

מטינה, מחטאי עבר, משיפוט, מכעס, מביקורת, מחיסכון באהבה, מקמצנות בנתינה...

שיהיו ימים

של רוחב לב, של חיוך, של קלות, של קבלת השונה, האחר, הזולת

של עשייה בכנות, של למידת האהבה, נתינה וקבלה בנשמה זכה.

והעיקר – קבלת עצמי ואהבת הקיים, מה שנתן.

חתימה טובה לכולם.