ראש השנה 2010

היא הלכה לשם עם החברות שלה, בת שש עשרה, מה היא מבינה. רק יצאה אל החיים. הדילר שעמד בפינה חילק אקסטות במחירים טובים. היא הייתה דלוקה על חומר כזה. תמיד רצתה להשיג אותו. היו לה מאה שקל בכיס היא שילמה את המחיר וקיבלה בול...

שמה בפה והעולם נראה לה יותר צבעוני, יותר מזמין.

בהמשך החוף נערכה תחרות על במה מאולתרת מול קהל של מאה תיכוניסטים שטופי הורמונים. מנחה צעיר ומתלהב ניסה לעורר את המסיבה.

"תחרות ציצי ונשיקות!" צעק לקול מוזיקה קיצבית.

כל מי שחשפה ציצי קיבלה חולצה חינם ומי שהתנשקה עם המנחה של האירוע קיבלה קעקוע חינם באוהל האטרקציות.

"אני מורידה" היא אמרה, עלתה על הבמה והחיוך הסליזי שלה נשפך על הפנים.

הורידה וחשפה ציצי שופע. המנחה בחן את החזה והכריז במיקרופון:

"זאת כוסית! זאת שאפה!"

נתן לה חולצה ושאל אם תרצה להתנשק איתו: "היא מוכנה ללכת על זה או לא?" קרא למיקרופון.

"כןןןןן!!!" צעקו מן הקהל.

מסטולה, היא עדיין לא התלבשה והתנשקה איתו חצי דקה כשהוא מנצל את ההזדמנות למזמז אותה.

"מגיע לך כרטיס לקעקוע באוהל האטרקציות!" צרח מאושר.

הבחורה השנייה כבר עלתה לבמה.

הייתי קוראת לצעירה המסוממת כלומבראש אבל באמת היה לה כלום בראש. אם הייתה חברה שלי הייתי נותנת לה סטירת לחי ומעיפה אותה לים.

ישראל, ראש השנה, התשע"א. 2010