שירים מחיים

יום שלישי, 13.9.2011

אני יושבת ועוברת על כל השירים, מההתחלה.

93 עמודים, גדושים בשירים, חידות, אימרות, וקישורים מעניינים.
ביניהם תגובות של כל החברים מ"דרך המילים", ותגובות שלך.

אני כבר בעמוד 3, מפחדת להגיע לסופו של העמוד הראשון, לשיר האחרון חודש לפני מותך.
מה אז יהיה? כל אוסף הזיכרון הכתוב ממך יגמר?

אני יושבת בעבודה. זהו פרוייקט עבורי לסיים את הספר לפני ראש השנה.
במקביל אני עוברת על מיילים, כותבת מסמכים משפטיים ומשוחחת עם עורכי דין זרים.

הכל אצים רצים אבל אף אחד לא יודע מה לי עובר בראש.
מעין עצבות שקשה להתגבר עליה, ומנסים בכוח להלחם בה.
הכל נראה טפל ושולי. שיחות מזדרון של אנשים ושל נשים על מלבושים
נראים סתמיים לאין שיעור עוד יותר מהרגיל.

הדמעות משתדלות להיות ממושמעות ולא לזלוג.
מנסים לקיים את שהבטחנו שיהיה בסדר, אך לפעמים מועדים.