דואט של אהבה מאת יהודית ויואל

כְּשֶׁאָבוֹא אֵלַיִךְ,

יֶהֱמֶה לִבִּי זֹךְ עֵינַיִךְ

יִפְעֲמוּ בִּי רִגְשׁוֹתַי

כִּמְטוּטֶלֶת שְׁעוֹן הַחוֹל

שֶׁהִמְתִּין לְבוֹאֵךְ.

כְּשֶׁאֶרְאֵךְ,

תַּנְבִּיט אַהֲבָתִי

נִצָּנֵי תְּשׁוּקָה

בְּאָבִיב הַנְּעוּרִים

שֶׁטֶּרֶם חָלַף.

כְּשֶׁאֶרְאֵךְ,

יְרֵחֵי לִבִּי יָאִירוּ

כּוֹכָבַי לְמִשְׁאֶלֶת נַפְשִׁי

הָאַחֲרוֹנָה,

וְיַאֲדִימוּ פָּנַי נְשִׁיקָתֵךְ

כִּרְסִיסֵי חֲלוֹמוֹתַי הַנִּשְׂגָּבִים.

וְאוֹתָךְ לֶאֱהֹב

בֵּין אֶתְמוֹל לְמָחָר

כַּחִידָה נַעֲלָמָה

בְּאַגָּדוֹת הַחַיִּים