יוהרה

כמדי בוקר צעד נמרץ  בפרוזדור הארוך המוביל  למחלקה ,

גופו נוטה קדימה ,נגרר מתקשה להדביק את קצב רגליו  המהיר

איש בסוף שנות החמישים לחייו ,לא גבוה לא נמוך .לא שמן לא רזה .

 שיערו צבוע  מדובלל מסתיר נואשות איי קרחות .שריד לעבר מפואר

עיניו קטנות וחקרניות מרצדות בעצבנות

מנסה להתעלם ממבטיי העוברים לידו ומאלו שלא מצליח נפטר בהנהון ראש קצר.

לבוש בצורה מוקפדת מכנס שחור, חולצת פסים  מעומלנת, ז'קט בצבע חול

נעליו מבריקות .נושא תיק מנהלים עשוי  עור  משובח .

אחרי לילה טרוף ,ללא שינה ,מחשבותיו  הפזורות כמוקשים בראשו  ,מאיימות לקטול

קו הגיונו הדק והשביר ...

למרות ניסיונותיו התקשה להיזכר בסדר יומו המתוכנן , זכר במעומם את הנאום שעליו לשאת

בקבלת הפנים המתוכננת למנהל המחוז .אך קו מחשבתיו הוסט  שוב ושוב  לאותה

שעת לילה מאוחרת עת הקיץ בבהלה ,נוטף זיעה , מחלום  בו אביו המת עמד  לראשי מיטתו

נועץ בו מבט ארוך עצוב , ומאוכזב... 

בניסיונות נואשים להרגיע עצמו  שינן לעצמו את המנטרה ,הרי אני אדם רציונאלי משכיל...

איש העולם הגדול... ,מנהל בכיר... . בוודאי אין משמעות לחלום. ניסה לעודד עצמו.

ניסה  להעביר את מחשבותיו לפסים הגיוניים  ,תהה שמא חלם בשל  געגוע לאביו שנפטר

לפני חמש שנים באופן פתאומי..או שמא נענש על כך שפספס את האזכרה האחרונה לפני חודש.... 

ככל שניסה להדחיק את החלום מצא עצמו שוב צולל עמוק לתוך עיניי אביו המוכיחות .

ככל שנקפו השעות ייסוריו התעצמו .