כן, שוב זה אבא שלי.
זה היה לפני בחירות 2006 קצת אחרי ששרון נכנס לתרדמת, אחרי שהוציא את המתנחלים מעזה ואת כוחות צבא הכיבוש משם כראוי לחוק הבינלאומי. אבל היי, זו הייתה תקופה שאחריה התחיל הכיבוש מחדש אבל בדרך של מצור, הפוך על הפוך.
באותה תקופה היה אבא שלי פעיל במר"צ, בסניף המקומי של המפלגה. עשה הרבה עבודת שטח אפורה בעיקר משרדאות וחוגי בית.
אני כמובן הרבה שמאלה ממר"צ אבל בשביל אבא שלי וגם בשביל קצת כסף הייתי מוכנה לעשות משהו ולהפשיל שרוולים ולהעמיד את הג'יפ לרשות ההסעה. להסיע את אבא.
שבועיים לפני הבחירות נערך כנס של המפלגה עם נאומים ואורחים כמו חיים אורון וזהבה גלאון והכינוס היה במקום סגור בכדי שמופרעים מהימין לא ינסו לפוצץ אותו. והחידוש בדבר הזה היה שאבא הוזמן לשאת דברים. טוב אבא מדבר אני צריכה להתלבש יפה, נעלי עקב, שפתון, מכנס גינס הדוק וחולצה לבנה עם רקמה. אבל מבליטה מה שצריך. אני ישבתי בשורה הראשונה, לועסת מסטיק בלי בושה, החזה נפוח בחוץ ונפוח מגאווה על זה שהנה, אבא מדבר... אמא ישבה לידי הביטה בי במבט של עגל, אבל לא אמרה מילה.
הנה, אחרי שיו"ר הסניף דיבר, אבא עלה ודיבר גם הוא.
"אורחים נכבדים. חבר הכנסת חיים אורון, חברת הכנסת זהבה גלאון..."
הוא דיבר על הסניף ועל הפעילויות ומהנקודה הזו דבר הזכיר לו דבר אחר: ונזכר במשהו לגבי שנת 67 ואז עבר לתאר בעצם את השנה הזו והתחיל לספר על עצמו כשהיה חייל בשלישות ברמת גן ואחר כך סיפר על רמת גן של שנות השישים ועל זה שפגש בבית הקפה שמה את דוד אבידן ואיך היה מטייל באיזור שבע טחנות ליד הירקון והתחיל לספר על הירקון כמה מזוהם ועל אסון המכביה. היי, בחיי האנשים בכנס הביטו אחד על השני ולא ידעו על מה האיש הזה סח, כמו עלה נידף ברוח. אולי הוא התבלבל והגיע לכנס ותיקי רמת גן?. אחת שישבה מאחורינו התחילה למלמל משהו לעבר זה שישב לידה והוא עיקם את האף. ואני מסמיקה בעיקר מבפנים על אבא שלי שנסחף לכל הכיוונים והרגשתי נבוכה גם בשבילו.
לאמא היה מבט של "אמרתי לך" או "למה"
המבוכה לא נמשכה יותר מכמה דקות, הוא הרגיש במשהו וסיים בכמה תודות. קם מן הבמה והלך לכיווננו.
לא זוכרת כמה מחיאות כפיים מחאו לכבודו, לא היו הרבה.
"תודה למר..." הגיב יו"ר הסניף והעביר את רשות הדיבור לגב' זהבה גלאון.
אבא שלי שתק במבוכה, חיבקתי אותו והוא חייך.
לאמא שלי היה מבט של: "רואים שאת הבת של אבא..."
ביום הבחירות הייתי חברת קלפי מטעם מר"צ. תודות לקשריי, ישבתי בקלפי באיזה מושב. באו אנשים לבחור והביטו בי במבט של: "הנה הצפונבונית הזו שבאה לעשות כאן סדר..."
נכנס נערון שכנראה זאת הייתה הפעם הראשונה שלו בבחירות, מפוצץ חצ'קונים, לא הייתי מפתחת איתו שיחה ביומיום, אחרי ששם את המעטפה בקלפי, הביט בי במבט לח וחרמן ושאל:
"מאיפה את?"
עניתי לו.
"מאיזו מפלגה את?"
"אני מייצגת את מר"צ"
ואי, איזה עיקום אף הוא עשה! יא.
בסוף, אחרי שספרו את הקולות התברר כי המפלגה זכתה בחמישה מנדטים.
בחיי, ניסיתי, ניסיתי לשחזר את העיקום אף שלו מול המראה ונשבעת לכם שלא הצלחתי.
