מבט קטן של ילדים גדולים

יחפה בין שלוליות,

על אדמה רטובה מותירה את  חותם צעדיי על גבשושי הבוץ.

לא מזמן שוררו פה אהבות.

צועדת לי מלאה תקוות, מביטה בעיניי אל המחר, לבוקר חדש.

ציפורים מציצים,

קורעים בשירתם את האויר - כמה נעים השקט הזה מסביב, ריח של גשם משקה פרחים, והמראה  ססגוני,

ואני...כמו ילדה בגן.

מריחה עמוק לתוכי את האביב, ריגושים קטנים מציפים את לבי בשלל  גווני הפרחים, רקפות סגולות וורודות, מבצבצות מכל סלע רטוב,

מיופיים נאלמתי,

בתוך תוכי חשבתי על כל החלומות הקטנים,

על תשוקות במחבואים...

חומות, ותקוה של ילדים, שהמחר קרץ להם בצבעים עליזים, והבוקר האיר אותם אל נגיעות חדשות של חיים...

רק אתמול ילדה הייתי, מעטה צניעות כיסה את גופי, שמיכת ענווה ולב מלא חמלה. 

על כלב שנינטש, על חתול שנידרס...

זקן שעייף... רצתי הושטתי לו יד  מוארת בעניים בורקות.

ילדה תמימה כמו טיפת השלג שנמס על אדן חלוני הקטן.

האמנתי ביושר ותום, טוהר ואור.

מילה של חום שגורה תדיר בפי, לגעת בניצוץ של אושר היה חלומי,

בין מעטה התמימות לרשע - נמסה נפשי,

דמעו עיניי, שתק לבי.

ים של תודות לך אלוהים, שהענקת שלוה ללבי, הותרת ידי נקיה, משחור החיים,

שלפת את טוהר לבי מרוע נשמתו של האיש האפור.

כמו במטה קסם שלפת אותי מתוכו,

ונותרתי חזקה מכול סערה, וגדולה מכול סופה.

מאז שהגיעה אותה אשה/שטן.. והחריבה את עולמי.

רקדה במחול על גויות, ציחקקה לה בקול.

כמו קרפדה מתבוססת  בבוץ.

ונפשי הזכה, פיזרה עננים שחורים,

ולבי האיר לי שמש בשמים תכולים,

נולדתי מחדש, כמו אפרוח בקעתי משם

חיש מהר פילסתי לי דרך אל המחר.

אות משמים לחשה,

"דיי"!

נגעה בי בשארית כוחותיי...

חיזקה את נפשי.

גם אם החסרתי פעימה, לבד חמקתי מלב הסערה,

נותרתי חזקה, איתנה למרות האכזבה,

הכאב שפגע בנשמה.

אך!

חלפה לבלי שוב אותה סערה. 

בתוך לבי אולי גם לא אסלח -

נותרתי בקליפתי  קדושה, בנשמתי טהורה

חופשיה ומאושרת.

דילגתי מעל מכשולים, דרדרים וקוצים, 

השחר הפציע, והשמש זרחה, ללבלב לי פרחים חדשים למחר.

כמו קסם, כמו אגדה.