כבר 4 שנים

כבר 4 שנים שלא כתבתי כמעט דבר

לא כי לא רציתי פשוט כי זה נגמר.

כל כך רוצה להרגיש את זה שוב

השמחה, התסכול, הלהט הכתוב

אבל זה לא שם, זה נעלם

נשטף מזמן למקום רחוק אי שם.

הרגליים על הקרקע כל הזמן,

המרוץ לא נגמר והשאלה היא לאן?

פרקטיות זה שם המשחק

ואם תישאר מספיק זמן אולי בסוף תצחק

בני אדם רודפים אחרי מטרות מנייר

ובדרך הרגש הופך להיות זר.

אז להבין זאת אולי ההתחלה

אבל לשנות, לצערנו זו לא תמיד בחירה...