טיסת לילה

אני ממתין להמראה.

המטוס מתחיל להתמלא בנוסעים.

האם גם הם חשים בריח הדלק

שמחריף והולך

לכנפו הימנית העקומה

לזנבו החלוד?

עוד ועוד נוסעים נכנסים אל

גוף המטוס.

האם הם שמים לב

למושבים המרופטים

לחגורות הבטיחות הקרועות

לחלונות הסדוקים?

עדיין לא מאוחר.

אני יכול לקום

לקחת את תיק היד

שלי

להוציא את תרמילי הגדול

מבטן המטוס

לחזור אל בית הנתיבות.

אפשר שאצליח לעלות על

טיסה אחרת

אולי אוותר על

הנסיעה.

ואני מחכה להמראה.

שומע קול בכייה של

דיילת אשר סוגרת את

דלת המטוס

קולו של הטייס מודיע

בקול חנוק על

שעת האפס.

והוא מפעיל את אחד

משני המנועים אשר

משתעל ומחרחר בגררו

את המטוס אל

מסלול המראה.

ואני רואה עננים כבדים בשמי הליל.

ערפל סמיך מתעבה.

גוף המטוס רועד

מחשב להתפרק

נעצר על מסלול ההמראה.

דלת תא הטייס

נפתחת לרגע

אני מבחין בבקבוק ויסקי

ליד ההגה.

"אנו ממריאים"

הטייס מבשר.

המנוע השני רועם.

לו היה זה חלום.

סיוט ליל שניתן להקיץ

ממנו.

מבטי משוטט אל

הנוסעים שנרדמו

אל המבטים המבועתים של

הדיילות אל

ידי הקפואות.

"פעם אחת

הגלגל יחזור

לאחור"

אני מאזין לבקשתי.

"בקשה אחת תלד

בקשה שנייה

ושלישית

ומשם כבר לא יהיה

אפשר לעצור"

אני שומע קול עונה.

המטוס ממריא

גלגל הנחיתה מתפרק

נופל על המסלול

אם וילד מתעוררים.

היא מוציאה מתיקה

חבילה עטופה בנייר

צלופן אדום

מגישה אל שפתיו

בזו אחר

זו

עוגיית שוקולד

עוגיית נוגט

עוגיית מרציפן.