חזרה ליצירות
סיפורים

רגרסיה

משה ח. | (05/04/2011 15:36) | 130 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
 
היה לי יום נוראי, אני מותשת, צרות בדמות אנשים מקיפות אותי וסוגרות עלי מעגל. מכים בי עם פטישים ואלות בראש עד שאני קורסת.
קושרים אותי לקיר בכבלי גומי, אני רצה קצת עד שעפה חזרה אחורה ומתנגשת בעוצמה בקיר עם החלק האחורי של ראשי והגב. אני מתקפלת למטה ובוכה בזמן שמשפילים אותי ומכאיבים לי.
 ידיים גדולות וחזקות לופתות כל סנטימטר בגופי עד שאני מקיאה את כל האיברים הפנימיים ובוכה כל טיפת דם ומים שהיו לי מהעיניים.
הרגשתי כבר כמו סופרוומן, חלמתי שאני הארי פוטר שמוצא את הסניץ' וסוף סוף לא בורחת אלא רודפת אחרי, ותופסת, במירוץ החיים.
והלילה הכיש אותי נחש ועמדתי לאבד את הרגליים או למות.
אני שוב מפנטזת על בריחה למקום רחוק, אבל אין למקום הזה מאפיין רק שלא קר לי בו, אם קר שם אני מול אח, ואם חם אני בשמש.
וחוץ מזה אני זרה מוחלטת לאנשים המעטים שבסביבה, ומחליפה רגשות עם כלבת חוץ/ רחוב שאני מאמצת.
שתינו זרוקות מול הים, בשמש או ברוח, השיער שלנו לח ונוקשה מהמלח באוויר. ואנחנו לא צריכות לעשות כלום, יש לי מספיק אוכל ושתיה בתיק הגב שלי גם לשבועות. ושמיכה שמכסה את שתינו.
אם בא לי אני משתזפת בעירום. אני מזדיינת עם מי שנראה לי, רגע אחרי הם הולכים וטוב שכך. אני לא צריכה לעשן כי מצאתי את מה שחיפשתי.
פעם ב- בא מישהו ומתיישב, בוהה איתי לתוך הים ונעלם לפני השקיעה. אני לא צריכה להתקלח או ללכת לשירותים, ולא כואב לי מלשבת באותה התנוחה שבועות.
  בוהה בים ולידי כלבה שהפרווה שלה ושלי כבר דיי דומות, ואנחנו אחת עם הים והשמש השוקעת.
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות.

תגובות

חזרה ליצירות