דור שני לשואה

דור שני לשואה

אני בת 58 ורק בשנים אחרונות חלחלה לתודעתי שאני דור שני לשואה. הורי לא היו במחנות. לרומניה ולאזור שלהם לא הגיעו הגרמנים. בכל זאת חוו שואה . תמיד חשבתי כי אינני קשורה לקבוצה זו.

אבל הורי סבלו אנטישמיות מצד הרומנים, אבי כילד היה במחנה עבודה סבל מלקות שוט עד עילפון סבל התעללויות.

אימי חוותה רעב כילדה בת 10 .

הם לא השלימו את לימודיהם ועלו ארצה בגילאי 18 ו20 , רק כאשר אבי הוכר כנכה מטעם משרד האוצר , נכה של מלחמת העולם השנייה, תקופת השואה. החלה התודעה לחלחל.

אני דור שני לשואה.

התחלתי להבין את הפחדים הלא מוסברים של אימי. את הרצון האובססיבי בשליטה על החיים שלה ושל קרוביה, ילדיה, את ההתנהגויות הכפייתיות כלפי אוכל.

התחלתי להבין למה אבי אדם סגור כל כך. מדוע מעולם לא הצלחתי להתקרב אליו באמת . לשמוע ממנו סיפורים על ילדותו ועל תקופת נעוריו.

שמעתי סיפורים בדויים על גבורה.

היום הם אנשים זקנים.

אני ספגתי את הסגירות וחלק מן הפחדים.

היום אני יודעת שאני שייכת לקהילה העצובה הנקראת דור שני לשואה.

אגב: האם יש קשר בין הרעב הזה לבין אנורקסיה? מה שיכול להסביר דור המשך המשך

המשך יבוא.......