היוצר

בעולם אחר שכולו טוב חי לו ילד, ילד תמים וקטן, חי לו בתוך עולם מושלם.

כל מה שרוצה קורה, וכל מה שקרה-רצה.

הילד הזה יוצר, יוצר עולם, העולם הוא של הילד, והילד גדל לאדם מבוגר ועולמו השתנה, עולמו התקלקל בידי יצירותיו, בידי יצירותיו הכי טובות שבהם נתן את נשמתו.

יצירותיו הרסו יצירות אחרות, אך יצרו דברים חדשים שמעולם לא חשב עליהם.

היוצר, יוצר עוד יצירות, שונות ואחרות, יצירות שמחוללות שינוי, אך בעוד שהיצירות האלה מתכנסות בתוך יצירה אחת גדולה ורעשנית עם יצירות אחרות ותובעניות, הן אינן כמו שהן צריכות להיות.

אבל שכהיצירות המיוחדות יגדלו, הן יחוללו את השינוי הכי גדול, הן היצירות בו היוצר לא התנתק מהן, בו היוצר מדבר עם היצירות האלה, בו היוצר מדריך את היצירות לאן לפנות, ואיך לגרום ליצירה הענקית שבזכותה הן קיימות, לחזור לעצמה, להדביק את כל החתיכות שנפלו לאין-סוף.

והיוצר מאושר, והוא בנפשו ילד, ילד שיוצר, ילד בעל עולם אחר, עולם שיצר.

והיוצר הגשים את תוכניותיו, בו היצירות המיוחדות ביותר, הקישבו לו והלכו בדרכו, והן הפכו לחלק מעולמו שלו, והן מדריכות את היצירות האחרות, היצירות האבודות והשבורות.

ליצירות המיוחדות הייתה תכונה, תכונה שאין לאף יצירה, ביצירה הזו נעה בעקבות חלומה, נעה בעקבות יעודה.