בגילך הצעיר כל כך

לא היו לי כוונות

להופכך ללוליטה,

אך נוכחותך המיסטית,

בתוקף הנסיבות...

את ליבי הרטיטה.

לוליטה קטנה שלי,

כה שקולה ורצינית,

איזה ראש עסקי

ועם זאת נעימה וחייכנית.

בגילך הצעיר כל כך,

ניסיונך חובק עולם,

כוכבך מזמן דרך,

עקפת כבר את כולם.

לוליטה קטנה תראי...

שלא מרצונך

את כזו בהגדרה,

על כורחך.

האשמה כולה שלי,

זה לא גילך הצעיר,

אלא גילי הממריא.

עור פנייך מתוח,

חף מכל קמט.

גופך בריא, מוצק, נטוע,

פותח בחזית מרפסת מוגדלת.

לוליטה קטנה שלי,

כל שמץ מהחום הגדול

השופע מעינייך,

אותי מצמרר

וחצי חיוך על דל שפתייך,

אותי מסחרר.

אביך צעיר ממני

איזו בושה...

פעם הייתי עלם

וכבר אינני

האם איבדתי צלם?

יש כאן בעיה

כי ראשי הגיון תובע,

אבל כאן לצערי...

רק הלב קובע.

לוליטה קטנה,

אני נכלם ומבויש

על כך שאני כה חלש,

מלא חששות.

ואת ,אוצרי היקר,

אינך יודעת חצי דבר...