הערה: החלקים המובאים בכחול הם קטעים ישנים מיומנה של הנערה, ולכן הבדלתי ביניהם לבין הקטעים האחרים שנכתבו במסגרת הטיפול אצל הפסיכולוגית.
יום ג' 4 לאפריל
אני לא מאמינה!!! כמעט שמונה חודשים אני חיה עם הסוד ולא סיפרתי לנפש חיה, אפילו לעינת, החברה הכי הטובה שלי, לא סיפרתי, רק כאן ביומני שפכתי את זה, ואורלי הצליחה להוציא את זה ממני בפעם הרבעית שנפגשנו !!! היא טובה זאתי, כלומר כפסיכולוגית, אני מתכוונת.
היא ניסתה כבר בשבוע שעבר לשאול אותי על אבא, אבל הצלחתי להתחמק, סיפרתי לה רק שהוא עורך דין עסוק עם הפושעים שהוא מגן עליהם ,ועברתי לדבר על רפואה, אמרתי לה שזה מקצוע שמאד הייתי רוצה לעסוק בו, הרופאים מצילים חיים, אך ממש לא בטוח שיקבלו אותי לרפואה עם הציונים שלי... ואז דברנו על בית הספר ועל המורים ואמרתי לה מה דעתי עליהם, אך לא אחזור על זה כאן, כבר כתבתי על זה ואין לי חשק עוד פעם להתעצבן.
אבל היום זה נפלט לי, כי אורלי סיפרה לי על אביה, הוא כבר זקן, אמרה, כשהיא נולדה הוא היה כבר קשיש, יותר מארבעים, והיא לא מצאה שפה משותפת איתו וגם עכשיו לא, הוא למעלה משבעים וקצת מנותק, לא כמו אביך שהוא עוד צעיר ועושה רושם של אדם אכפתי, מעורב בחיי ילדיו, סיפר לי שהיו לכם יחסים מאד קרובים..... היו, פלטתי, והדמעות חנקו לי בגרון ופרצו החוצה, והתחלתי לבכות כמו תינוקת. היא הגישה לי טישו, הניחה ידה סביב כתפי ולחשה לי: תראי שיהיה יותר קל אם תספרי לי, ואני בכיתי וסיפרתי, סיפרתי ובכיתי. גמרתי לה את כל הטישו בחבילה והתנצלתי, אך היא אמרה לי לא לדאוג, יש לה עוד בארון.
16 לאוגוסט
יומן יקר,
שוב אמא רבה איתי, כל החופש הזה היא הוציאה אותי מדעתי, עושה לי את המוות כל פעם שאני יוצאת. אתמול חזרתי בשלוש ממסיבה וגם קצת שתיתי שם, מה יש, כולם שותים, למה שאני אהיה חריגה? היא עשתה לי סקנדל איום ונורא כשהתעוררתי אחר-הצהריים, טענה שאני מתדרדרת, שבקצב הזה עוד אגיע גם לסמים, איזה שטויות, אני אפילו סיגריה לא מכניסה לפה, ניסיתי אבל לא יכולתי לסבול. אז היא צרחה שאני מרותקת לבית עד סוף החופש הגדול, שום מסיבות ושום יציאות בלי ההורים.
כן, בטח, יכולה לחלום!!! אסתלק מפה ברגע שהיא תצא מהבית, אלך לעינת, גם היא הייתה במסיבה אבל אמא שלה לא סתומה כמו שלי, לעינת נתנו מפתח והיא נכנסת בלי שהוריה ירגישו מתי חוזרת. ממנה אלך למשרדו של אבא, אספר לו על הטרור שאמא עשתה לי, לא אחזור הביתה בלעדיו, הוא היחידי שמבין אותי, גם הוא היה פעם צעיר והתפרע קצת, אמר לי זאת בעצמו, הוא תמיד מגן עלי מפני האמא הזאתי....
23 לאוגוסט
שבוע שלם לא כתבתי אף מילה. כל מה שעשיתי - היה לשכב במיטה ולבהות בטלוויזיה. וגם כמעט לא אכלתי. אמא התחילה לשאול שאלות, מה קרה לך וכל זה, עכשיו איכפת לה פתאום ממני.
עם אבא לא החלפתי אף מילה מאז. הוא ניסה לדבר איתי אבל לא עניתי לו. מביט בי במבטים שואלים כאלה, כואבים כאלה. שיביט !!!!!!!!!!!!!!!!
כבר לא איכפת לי ממנו.
היום הרגשתי שאני מתפוצצת והחלטתי להוציא את זה ביומן. לא יכולה לכתוב על זה בגוף ראשון, אולי אם אכתוב בגוף שלישי זה יכאב קצת פחות, כאילו זה סיפור על מישהי אחרת. קראתי לה ליאת. שיהיה.
"ליאת מגיעה לדלת הסגורה של משרדו של אביה ועומדת לדפוק עליה, אך ידה נשארת באוויר מששומעת קולות בוקעים דרך הדלת . אינה רוצה להפריע לו בשעה שנמצא עם לקוח ומחליטה לחכות בחדר ההמתנה עד שזה ילך. מתחילה להתרחק, אך נעצרת. היא שומעת את קולו של אבא אומר בטון מתפנק, מתחנחן: "תני לחתול רעב ללקק את החלב שלך".
ליאת קופאת במקומה. שומעת צחוק נשי מתגלגל ואחריו : "מיאו, מיאו, החתולה תניק את החתול הגדול רק אם יבקש יפה ממנה, ירד על ארבע ויראה לה איך הוא מעריץ אותה".
ליאת עומדת במקומה מאובנת, ואז נמלטת במהירות דרך דלת היציאה, יוצאת לפרוזדור ורצה לעבר המעלית. ליבה הולם בפראות. היא לוחצת על כפתור המעלית, אך לא נכנסת כשזו נעצרת לידה והדלת נפתחת. עומדת מספר שניות כך, ואז, בהחלטה פתאומית, חוזרת למשרד. עליה לדעת הכל.
ליאת מכירה היטב את המשרד, בקרה בו פעמים רבות. היא נכנסת לחדרה החשוך של המזכירה, פותחת את החלון הצרפתי שבקיר החיצוני, עוברת דרכו למרפסת הצרה עליה מונחים גופי המזגנים והולכת לאורכה עד לחדרו של אביה. התריס סגור אך החרכים פתוחים במקצת וליאת מציצה פנימה. החדר מואר קלות ע"י מנורת שולחן. היא רואה אותם מיד על ספת העור השחורה, קודם מבחינה בראשה הבלונדיני הצבוע של המזכירה, עיניה עצומות ופיה פעור קלות, ואז רואה את ראשו וגבו הערום של אביה מתרוממים ומסתירים את המזכירה, וליאת בוהה באחוריו החשופים העולים ויורדים בקצב. קולות היא לא שומעת דרך החלון הסגור.
ליאת נמלטת מהמשרד.
תיק מס' 24 נ.ג. ה- 11 באפריל
חשתי שהיום היא מוכנה לספר, ואמנם כך היה. כפי ששיערתי, המשבר של הנערה קשור באביה, היא הפתיעה אותו כשבקרה אצלו במשרד בשעה שקיים יחסים עם המזכירה, הציצה דרך החלון וראתה אותם בשעת המעשה. אביה לא מודע לכך.
נ. בכתה מאד כשסיפרה במגומגם על האירוע. ליבה שבור, אביה היה עבורה אליל נערץ, מגן ותומך, ופתאום האליל התנפץ לרסיסים מול עיניה. לא ציינה זאת, אך מורגש שהיא רואה במעשיו גם בגידה בה ולא רק באשתו.
