הוא מבקש רסיסים של אושר ולו לרגעים, בחיבוק היקרים לו, בריקנות אחר בכי מטלטל שמותירה אותו מרחף, חסר כאב ופחד – זהו משה טרופה. כותב, מצייר, אוהב את ניחוח הקינמון וצליל הסקסופון.
נא להכיר – משה טרופה.
1-נושא השואה, מופיע בכמה משיריך. מהו המסר שאתה מעביר באמצעותם.
1-כנער שמעתי סיפורים מצמררים רבים מסבתי שאיבדה ששה מאחיה בשואה. אמי הוברחה להולנד מאימת הנאצים בגיל חמש בלוויית אחותה בת השבע. היא חייתה שם בבית משפחה אומנת, אך מרבית שנות ילדותה עברו עליה במחבוא: במרתפים ובביצות. אמי ניצלה, אך לא כך אחותה. הנה אחד השירים שכתבתי בנושא זה :
מחבואים
כשהייתי קטן אז אהבתי לשאול,
ואמא ענתה לי תמיד על הכל.
גם כששאלתי המון שאלות
על ירח ושמש וגור חתולות,
ולמה אנגלים מדברים באנגלית,
ו"איזו עוגה היום אמא אפית?"
ולמה חמור הוא בעצם חמור,
ואיך ציפורים לא מתות מהקור.
וכששאלתי אותך, אמא, למה הציפורניים
אצלך עקומות בכפות הרגליים,
ענית שפעם מזמן ברחת לביצות,
התחבאת מרעים ואכלת רק קליפות.
כשראיתי תמונות צהובות וקמוטות,
בהן שתי ילדות קטנטנות חבוקות,
סיפרת שזו את ואחותך הגדולה,
שלבשה שם מעיל כי הייתה קצת חולה,
היא הלכה לאיבוד ואותה לא מצאת,
והוספת: "זה סיפור עצוב במקצת".
ושאלתי אותך, אמא, איך הלכה לאיבוד,
הן משחק מחבואים הוא דבר כה חמוד,
והיא בטח ידעה שמשחק מחבואים
מותר להפסיק ו"לשבור ת'כלים".
אז למה זה אמא יותר לא ענית,
הלכת לחדרך ושמעו שבכית.
2- אביך מופיע בשיריך. ספר על זיכרונות ילדותך מבית אביך, מורשת שקיבלת ממנו ומה הוא עבורך עד היום הזה.
2-אבי, כבן 88, גאה בעברו כמפקד וכלוחם באצ"ל ומתרפק עליו. בכל נים ונים שבו טבועים סיפורי מורשת קרב וערכי אהבת המולדת, אומץ לב ורוח התנדבות (כתבתי לכבודו 2 שירים).
3- "אציל עצמי מפני," אתה כותב בשיר אחר משלך. האם כה חזק יצר ההרס העצמי ומה יש להסיק מכך.
3- פעמים רבות אנו מחפשים את האשם באחרים: בחינוך שהקנו לנו הורינו, בהתנהגות הממונים עלינו בעבודה,ב"גורל" וב"מזל". אלא שהתבוננות פנימית אמיתית תגלה שפעמים רבות אנו האויבים של עצמנו: מרעילים את מוחותינו באמונות ובפחדים שונים ומשונים, מרעילים את גופנו בתזונה קלוקלת, מפירים באופן תדיר את החלטותינו אנו ולא לומדים מניסיוננו. שיר אחר שכתבתי בנושא זה הוא "קוביית המחשבות":
לחדור כל תא ותא במוח,
לחבור אליו,
לומר לו: עתה שמח. אחר כך תשוב ותהרהר.
לצלול אל תוך נבכי הנפש:
עלזי, רקדי כבימים ימימה.
למחות הדאגות סרות הטעם, החששות.
לדחוק כל שביב מזה
לקרן זווית בקוביית המחשבות.
להקיץ מפויסים.
4-התבוננות חברתית – בשירך "אין רחמים" אתה נוגע באינטרס שתפס מקום דומיננטי בחיינו החברתיים. האם זה כך?
4- בהתבוננות החברתית אני מביע את האכזבה שבי הנסמכת על ניסיון חיי. בשירי "אין רחמים" אני מספר על האינטרס הכובש לו מקום עיקרי בחיינו. בשירים רבים אחרים אני מתאר את הרוע הנטוע בליבותינו ומצר על כך מאד. אחד משירים אלה הוא: "לא ידעתי":
איש לא הכין אותנו לרוע הזה,
לקנאה, לצרות העין.
טרם סיפק בידינו להבין,
וכבר נותרנו לשייט לבדנו
בנהר התנינים,
חסרי מגן ונטולי ישועה.
צאצאינו מביטים בנו כעת,
ולא אזרתי עוז לומר להם
כי הכל הבל ורעות רוח,
אשליה גדולה.
בקרוב יוותרו הם לבדם;
וכה רוצה אני שיצאו לדרך
חכמים ממני,
תמימים פחות
ונכונים לכל.
ואני איאסף אל האדמה הזאת
כעוס וחסר סיפוק.
5-בשירים רבים משלך אני מוצאת התבוננות בטבע, שיש בה מן האנלוגיה לחיי אדם. היכן מצוי החיבור.
5-ההתבוננות בטבע היא חלק מהחיפוש שלי אחר היופי והשלווה, וגם בריחה רגעית מאותו רוע שתיארתי. לדוגמה:
שָמַים
במקום המסתור שלי אני יושב,
יונה מלקטת פירורים מכף ידי.
לשעה קלה אין רשע בעולם,
רק גוונים אינסוף של חום, ירוק וארגמן.
ושמים שענני כבשים לוקקים אותם,
ולהקות דרורים חורצות בהם נתיבים
של חופש.
עבודות שמן של משה טרופה משנת 2010
6- ספר לנו על עצמך, קורותיך.
6- אני בן 50 יליד ותושב תל אביב, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, ועוסק בתחומי ביקורת ואשראי במוסד פיננסי גדול.
נשוי לרויה העוסקת שנים רבות בתחום האופנה ואב גאה לדנה בת ה- 17 ולדרור שהשתחרר בימים אלה משרות מפואר ביחידה קרבית בצה"ל (כתבתי לכבודו 4 שירים המתארים את חלקו במבצע "עופרת יצוקה", באיתור וחילוץ ניצולים בהאיטי ובאיתור וחילוץ גופות טייסנו באסון המסוקים ברומניה).
7- מה אתה עושה בשעות הפנאי, מהם תחביביך.בדף היוצר שלך הפצת ניחוח קינמון והוספת סקסופון לאווירת הקסם. מה הם כל אלה עבורך.
7- בשנתיים - שלוש האחרונות גיליתי עולמות: קריאה וכתיבת שירה, ציור (אני מצייר בסטודיו של אישה מקסימה בשם חיה בן צדוק סמוך לנמל ת"א), אני צפר חובב ומקפיד לצעוד בשבילי פארק הירקון בכל יום לבריאות הגוף והנפש. בילוי בשבילי יכול להיות גם לגימת קפה בניחוח קינמון בבית קפה "פריסאי". המוסיקה האהובה עלי היא ג'אז רך ועוטף הבוקע מסקסופון, קלרינט וחליל צד. אהובים עלי גם שירים עבריים שקטים שנוגעים.
8- מהו החלום הכמוס או הגדול ביותר שלך שעדיין לא הגשמת.
8- הבנתי, סוף סוף, שעשיר גדול כבר לא אהיה. לתובנה זו התווספה ההכרה שגם אושר תמידי אינו בר השגה. אני בוחר כיום לסמן לי מטרות אחרות. "רסיסים של אושר" קראתי להם באחד משירי:
מחפש את האושר במקומות אחרים.
מראה נשר דואה ממצוק,
מנגינה שסוחפת,
כתם צבע ראשון על הקנבס.
מבקש את האושר ולו לרגעים.
בחיבוק היקרים לי,
בריקנות אחר בכי מטלטל
שמותירה אותי מרחף,
חסר כאב ופחד.
כשאני מוצא את האושר,
אני שואף אותו עמוק לתוכי ומתענג עליו;
וכבר פונה לשוב ולחוש בו,
בלגימת קפה משובח עם בוקר,
בדהירת סלוקי דק גזרה על מדשאות הפארק.
אני הולך להופעה של ענת כהן.
היא נושפת בקלרינט וסקסופון,
ובעוד רגע ימלאו צלילי קסם את חזי,
בשרי יעשה חידודין
ודמעות של התרגשות יחנקו גרוני בחושך.
רסיסים של אושר.
