שיר עצוב, אהוב.

ראשי מטה,

עוצמת את עיניי

וחושבת מה לכתוב.

ידי אוחזת בעט הכחול,

הדף מתמלא לאיטו..

משוררת אני לא,

לא קרובה אף רחוקה מכך,

כתיבה היא רק שחרור

של נפש כלואה

בגוף בלוי...

אני עייפה מאנשים,

עייפה ממשחקים.

רוצה לשמוט ראשי

להסתכל על הרקיע..

ולשיר.

שיר עצוב, אהוב.

על נפש דעוכה

שמחפשת קיומה,

מהו מקומה?

שיר מלא תקווה.

אולי תפגוש באהבה,

תנסה את מזלה

תמצא סיבה

לחייך שוב..כן..

ראשי מעלה,

מביטה בעננים

מחשבות רצות, אצות

כמו על כביש מהיר.

טוב, זמרת אני לא,

לא קרובה אף רחוקה מכך,

שירה היא רק ביטוי יצירתי

להגיגים שלי..כן..

אני עייפה מאנשים,

עייפה ממשחקים.

רוצה לשמוט ראשי

להסתכל על הרקיע..

ולשיר, לשיר.

שיר עצוב, אהוב.

על נשמה אבודה

שמחפשת קיומה,

למה היא מחכה?

שיר מלא תקווה.

הנה מצאה לה אהבה,

תנסה את מזלה

ואולי

תמצא סיבה..מממ..

אני עייפה מאנשים,

עייפה ממשחקים.

רוצה פשוט לחיות

חיים מאושרים..

ולרקוד, רק לרקוד..

כן! בזה אני טובה..

ממממ כן כן, כן כן, כן כן..