ביטוח חיים

היא הולכת ברחוב, עם בגדים חמים, קצת אירופאים, לא מתאימים לאותו רחוב. אולי תל-אביבית במסווה של אירופאית במסווה של חולונית, או ראשלצית. חושבת, חושבת לעצמה, שאם היה לה קול יפה, אולי כמו של דמיאן רייס, או תום יורק, היא הייתה עושה דברים יפים, כאלה שישנו את המוזיקה בעולם. וזה לא, היא חושבת לעצמה, וזה לא שהם לא עושים דברים יפים, היא אפילו שומעת אותם באייפוד, אבל היא, היא הייתה עושה דברים יפים מאוד, משהו שגורם לך להרגיש את הלב, משהו שצובט לך חזק ואז משחרר אנחה בסוף. אחר כך, נהיית קצת רעבה, ואומרת, שעם כל הקטע של הכתיבה, והבגדים האירופאים, וההליכה והמבט הקפוא, היא מאוד אוהבת פלאפל, בדוכן, בעשר שקל, עם צ'יפס וטחינה ועמבה והכל, ושיהיה הרבה חריף. והיא נוגסת בפלאפל, ומשלמת, והטחינה קצת נוזלת, ויש קצת צרבת. אבל היא מחייכת למוכר, והוא מחייך אליה, יודע, שאין לו הרבה לקוחות כאלה, "מה עם שתייה?", הוא שואל, והיא, מסיימת את האוכל מהפה, מנימוס, ואומרת - "לא, לא תודה".

בלונדיניות מתפרצת בין כל הרחוב, אנשי העיר מסתכלים על ישבנה כאל שלט חוצות מהפנט, אולי פרסומת לחברת ביטוח חדשה, ביטוח חיים. אחת שמביאה הטבות ממש טובות. ואז היא רואה שמלה יפה, וכלב יפה, ותינוק חמוד עם עיניים כחולות בעגלה של אמא שלו, משחק בגרב שלו - מוציא ומנסה להכניס, אבל לא מצליח. והמבט הקפוא נשאר, ההליכה, עם הראש המורם, הביגוד האירופאי, כאילו אומרים - אני לא מכאן, אני לא מכאן, אבל בעברית עצובה קצת, עם כחכוח בגרון ובליעת רוק חזקה. והנה זוג יפה, ועוד דוכן פלאפל, אבל היא יודעת שאיפה שהיא קונה זה הכי טוב. ועכשיו גם בא-לה קצת לשבת אז היא מתיישבת על ספסל ומשחקת בפלאפון שלה. מבט קפוא וישיבה מלכותית, אפילו בספסל ברחוב, כאילו אומרת - אני לא מכאן, אבל בעברית עצובה קצת, אולי פרסומת לחברת ביטוח, ביטוח חיים, וזה מרגיש כמו משהו שצורב לך בגרון ואז בולע אותך חזק-חזק עד שהלב שלך מתחיל לדפוק מהר-מהר