בטעם סוכר שרוף

הייתי רוצה לבקש למענכם
פינת שקט ברחוב של חסד.
שיקוו נהרות צדק לחדרי לבכם.

אתם, ששכלתם
את ביתכם בשרפת היער,
אתם, שקברתם
את זיכרונות עברכם בעודם חיים,
יודעים כי הדממה הפושטת בכם מרוקנת את הלב,
וכי ידיים מושטות לחיבוק בחשכת הליל הן נחמה.
 
לו יכולתי הייתי תורם דפים מזיכרוני הפרטי,
עמודי זיכרון להגן על דביר נשמתכם.
אך לצערי, עליי להגן על ביתי
כדי שאוכל להכתים מילים על הדף.