הס ילדי הקט

עוד מעט יבוא הזמיר

ואבא כבר מזמן טס,

אבא אינו נמצא עוד בעיר.

הס ילדי הקט, הס,

הוא מכין לך שיר,

נוּגֶה לשעת לילה,

כי כזה הוא, הזמיר.

עֲרָבוֹת עצומות, שדופות,

עַתִּירות אֵפֶר,

נטולות עָלֶה ,

מפרידות

ואבא מְבלֶה שם, מֵעֵבֶר,

את זמנו המִתְכַּלֶּה.

הס ילדי הקט, הס,

עכשיו זמירים רַבִּים,

שם למעלה נאנקים,

כי אבא לא חס

ונפל דבר שם,

במרחקים.

עֲרָבוֹת עצומות מְהַסֵּסות

נסות על נפשן,

מפלסות דרכן

אל חוף מבטחים.

ואבא, אַיֵּהו ?

זאת איש לא יבין.

הס ילדי הקט, הס,

כי הגיע הזמיר,

עם שלל צבעים מפס לפס,

יפה מכל זמירי העיר,

הוא מקור מצחצח,

בגרון מכחכח,

אז הס ילדי הקט, הס,

הוא הכין לך שיר,

נוּגֶה כל כך

אך את מילותיו "שכח."

עֲרָבוֹת עצומות מתחברות,

עכשיו כבר נקיות מאֵפֶר,

מוריקות,

מצמיחות גבעול ועָלֶה ,

אבל אבא מְכַלֶּה שם, מֵעֵבֶר,

את זמנו, מתְבַּלה.

אף זמיר לא יוכל לטשטש

ואף מגלה מכ"ם ,

לא יצליח לשבש

את מה שיש,

אז הס ילדי הקט, הס,

הייה חכם,

ככה זה עובד, אז אל תכעס.