פרשת ויחי עשרה בטבת/דודי

בס"ד                                                                                                         16.12.2010

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן.

 וַיְחִי יַעֲקֹב .../דויד סמוכה

הפרשה שנועלת

את ספר בראשית.

מביאה בסופה הסגה-

של יעקב ובניו יוסף ואֶחָיו.

שבע עשרה השנים,

חי  יעקב במצרים .

שנים מאושרות והרגועות,

 שלו ושל משפחתו.

כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  ל וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי,

יוסף לוקח את בניו

 אל אביו הנמצא על ערש דווי.

לקבל ברכה ,

לפני שיעצום את עיניו.

יעקב משביע את יוסף,

לא לקבור אותו במצרים.

ומברך את בניו של יוסף,

מנשה ואפרים תוך כדי  שִׂיכּול ידיים.

הברכה שהופכת לימים,

 ל"ברכת הבנים".

אותה מברכים האבות,

על שולחן השבת את הילדים.

יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה

טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע,

 יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי,

 וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק;

 וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. 

יעקב קורא לבניו

אל מיטתו.

ולכל בן הוא מתאים ברכה

 לפי אופיו  ומזגו.

יעקב מחזיר לבורא את נשמתו ,

יוסף ואחיו מקיימים את צוואתו.

מלווים אתו למערת המכפלה,

שם יהיה מנוחתו האחרונה.

למרות נדיבותו ומחילתו

של יוסף לאֶחָיו.

חששו האחים לאחר

 מות אביהם, מפניו.

יוסף מרגיע  את האחים,

שאין לו סיבה לשמור להם טינה.

שהרי הכל היה מאת ה',

כדי להעלותו לגדולה.

בקשה אחת יש ליוסף מאחיו,

שלא ישאירו אותו במצרים לעד.

שיעלו אתו בבוא היום עימהם,

אל ארץ נחלת אבותיהם.

חזק חזק ונתחזק

שבת שלום  ובשורות טובות

מחר  יום שישי י' בטבת חל צום עשרה בטבת ,

צום העשרה בטבת, הוא אחד מארבעה ימים בשנה, המציינים לנו תקופות חשוכות בהיסטוריה היהודית. שלושת הימים האחרים הנם: תשעה באב (יום חורבנם של בית ראשון ובית שני), י"ז בתמוז (היום בו פרצו טיטוס ולגיונות הרומאים את חומות ירושלים, בשנת 70 לספירה), וג' בתשרי (יום המציין את הירצחו של גדליה בן אחיקם, המושל היהודי ביהודה, מטעם בבל).

עשרה בטבת, מציין את תחילת המצור שהטיל נבוכדנצר, מלך בבל על ירושלים ואת תחילתו של הקרב, שבסופו נחרבו ירושלים ובית המקדש ועם ישראל הוגלה לבבל למשך 70 שנה. אנו מוצאים תיעוד לעשרה בטבת, כבר בדבריו של הנביא יחזקאל, שהוגלה לבבל, כחלק מקבוצת הגולים הראשונה שנשלחה לשם בידי נבוכדנצר, 11 שנים לפני חורבן בית המקדש עצמו.

בשל חומרתו של צום זה, נוהגים לקיימו גם כאשר הוא חל בערב שבת (יום שישי), לעומת שאר ימי הצום, שמועדיהם עשויים להשתנות בהתאם לשבת.

לכל הצמים צום מועיל