מבע העיניים שלך נותר זך

של "תתי תכנים"

במטרה לברר עניינים

אצלי בחדר.

ישבנו שם, לדיון בארבע עיניים,

כי יותר מפעמיים

בלמנו התפתחויות

חמוצות ריח

שקיווינו, בכל מאודינו,

כי תחלופנה,

לטובת עולם יותר שמח.

מראית עיין של קלילות,

שלכאורה אינה מייחסת חשיבות,

לא הצליחה להסתיר שמצבך נחות .

היית ספק דומעת, ספק מגחכת,

אך כמעט לגמרי אילמת,

כמעט לגמרי אילמת.

ראית לנכון

שוב להתייצב,

עוד פעם לבחון

רצית לדעת , מכל הלב :

"האם יש מקום לאופטימיות?

רצית לגעת

לעצור דימום כואב,

לחשוף אמת

על עניינים של אינטימיות.

"יותר מפעמיים", ציינת, נטולת שמחה,

"ניצבתי מול הנחה מסוימת,

טורדת מנוחה,

קיוויתי כי מדובר באפיזודה חולפת

שלא תשוב עוד

אך כשניסיתי לוודא זאת,

שתקת, ככומר השבוי בנדריו,

שהמתיק סוד

עם עדת מאמיניו".

תוך כדי סקרת את עיניי

ואת רקע "זיו" פניי.

בזוג עיניים אחד ,מתוך שניים בחדר,

היה גוון עכור , לגמרי לא בסדר

הכשל התמשך , העצה אבדה

לא התקיים שיתוף, רק הפרדה.

מבע העיניים שלך נותר זך,

ומאז הסוגיה הטורדת

נותרה בלתי פתירה

או שמא לא כל כך.