פואמה- חללים, לזכר הנופלים על תקומת הארץ.

ופתע יתגלע המדבר  ויקוץ משנתו וחשף שפוניו

סאובי תמול שלשום מזוהם ימי זוועה

שם נפלו לוחמים אדירי העוז והתפארת

שם רבצו בשנת עולמים נדם לנצח דופק חייהם

כלואים בחביון עוזם ובדממת עולמים נכנפו

כסוחה הושלכו בנתר מיותמי תפארת הצור

וכדמם כן הבל פיהם ניגר על פני צוקי חלמיש

עקבות פעמיהם נכחדו מחה היקום דופק שעליהם

ביכורי אדמת מולדת צעיפי דור הבנים

וברדת חמה וחכלילות המזרח תתייצב דומם

וראיתם כולכם מה רב היגון עם הנקלה יחד

ושערתם בנפשכם מה עולל היוצר למעשה ידיו

פרץ חומת מאולפת המגן והותירה מבולקה

קומי לך בת ציון מכס מלכותך וחיגרי שק

התפלשי ברגבי עפרייך ושאי קינה לבנייך

מוקעת חטאת נעורייך מתבוססת על ים דמים

הלוך ונסעת למרחק לתנות במקלת ידך

צאי בשחר וראית ושובי עם כוכב קדורני

מצולת סחי ארורה אולי תיזל עינייך דמעה

מדוע דעך נרך ולמה שמנו נעכר

הוי לך כי נטמאת כי שוקצת שבעתיים

מעיי מעיי  עלייך מקירות ליבי לך אשווע

מה רבו הנופלים ואין קץ לגוויה

הפך דמם לנהר וכלי זינם לגל מעצבה

חרורת פניהם תעיד כמה קדר עליהם נתיבם

ערופי ראש וכרותי יד חרורי גו וקטועי רגל

ועוד קיברם ספוק אגרוף אמם הבוכייה

ודמעת אם רחמנייה שם תלחך אבני גזית

על מבוקת חייכם תבוא לתנות אם מעושקה

שם תבקע תחינתה ולהבות תפרוצנה מליבה

לכול מועד בית חי מידי חודש בחודשו

על תיתורת קברכם תמרר במרי נפשה

שפותה ושחוחת גו תישא קינה לפרי בטנה

צלובה על מוקד לא לה בבואת צעיפה מחמדה

על כול אלומות היגון ומחלפות אבני גזית

שם תעמוד ותפרפר מסולדת בחילה ודהוית עיניים

גם אור הימים חשך שבעתיים והסהר נמוט מכיסאו

יללת אוחים נוגת תצדד בעיפת אשמנכם

על כול ניקרה וראש מהגות נהי תקדמכם

איכה עפורת בשרכם נמק עד ולשד עצמותיכם

רבי העליליה ענקי העוז והתפארת

צאי לך בת ציון וחיגרי שק שאי קינה לגדייך.