מסה

במאורות חייו
סופר מתיו
ועזבונות עצבת

לשם בעט ישן מפני חדש,
ברוח מתמרדת.
רק את ערגת חייו
נצר הוא למשמרת

נקיה מזמן ומרבב
לבל תזקין,
לבל תדהה עמו יחדיו.

רק זיכרונות שרשרת

נותרו לו במשכב.
לעת יִרפֶה ויעצום עיניים
וגברותו את מקומה תפנה
למנוחה אחרת.
ריבוא לילות הכוכבים
שכבר שכח
ירפדו לילו
כיין המשובח.
וכבר הנה
שלווה אילמת
על פניו
מקדמת בברכה
את הנותר
שעוד לא מת
בינתיים.

מדי ערב בערבו

כמו העצב בתוכו

היא יורדת לרחוב

להלך הלוך ושוב .

מסתגרת

מסתתרת

עמוק בתוך קהל הומה

אשר עובר אורח

את נתיבה חוצה .

מבריחה את שעריה

ברחוב סואן

מגרשת את פחדיה

עם כל הלך מזדמן

בעיני צעיר או אף זקן.

היא  תמיד נמדדת

על מה שיש בה לקחת

או שאין

לפעמים היא גם נשאלת

אם לעיתים היא נעצרת

וחושבת שאוהבת

או שונאת

והיא תמיד עונה כואבת

שהיא חושבת

שכל אחד שמתלבט

ולא לוקח

יתחרט

לעיתים היא שם

נרכשת

או ננטשת

נעזבת

וכואבת

את השמש

המתאחרת

לה לצאת .

מדי לילה היא

גוהרת

או דוהרת

מתמסרת

או נכנעת

וכורעת

היא אף פעם לא בוחרת

לא בוערת

לפעמים קצת מפרפרת

משימה עצמה סוערת

לעולם לא מכופתרת

ממתינה לגבר שמוכן

לשלם במזומן .

היא לוקחת

היא נותנת

אין דבר במתנה

כבר מזמן לא נהנתה

מהנחת שמפיק גופה .

את כספה תמיד סופרת

אין מקום לסלחנות

או לחוסר זהירות

זאת לימדוה החיים בבהירות

לא נשברת

לא זוכרת

אם היה אי פעם

קצת  אחרת

היא רק יודעת

יש לגעת

בחיים