יצירות אחרונות
תַּפּוּחִים (מתוך הארכיון הפרטי) (1 תגובות)
בַּר גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /שירים -13/10/2026 01:50
ניחוח של הבטחה (4 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -12/10/2026 15:50
אמש היה יום ולילה (5 תגובות)
לב נורית /שירים -12/10/2026 15:30
משיח...משיח....משיח......-מוקדש באהבה לשירי בתי האהובה (11 תגובות)
מרים /שירים -12/10/2026 09:59
ספר ייחודי יצא עתה בהוצאת "דרך המילים" (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -12/10/2026 08:30
הָאֶפְשָׁרוּת הַגְּנוּזָה (5 תגובות)
אביה /שירים -12/10/2026 07:14
זורמת בכול מקום שמצויה / יצירתיות (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -12/10/2026 07:11
צָמֵא לְאַהֲבָה🌹🌹🌹 (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -12/10/2026 04:09
שירים
תיקון חצות
בדרך שבין תל-אביב בפיסת קרקע אשרי הגפרורים וצאצאים, חד הוריים
לרוב נותרים ברשות הנשים טכנולוגית הטמפרטורה בשעה וארובות העיניים
הופכות טרוטות וקיר סוגר על בריח; יופעלו במקומות הללו כל המתגים, ממיטב המותגים המקוטלגים, מתג אחרון ייפתח טמפרטורה רצוייה ונוחה במיזוגים בזיווגים במתק רוחות עירוניות מצוננות מלאכותיות תנשופנה קלילות; על הצוואר. על הפנים. בחמסין הזה בעיר שהאוויר עומד
התריסים מוגפים צוהר חלון אחרון סגור בקנאות שומר על הקרירות בבהירות דעת נחרצת וקפוצה מפגשים מהסוג הישיר אימא עירונית עדינה, עם עור בגוון גבינה לבנה, וילדה מתולתלת בזהב, בנסיעה למרחב רכב תקוע בגלל צינורית עם מנוע רותח, בחום לוהט.
הפקק העירוני, הוא צו השעה ומכת טבע לא כתובה בספרים כאן לא יחצה כביש, צב חי או איילה ענוגה, תן לא יילל מספיק שהאנשים בוכים ונדרסים בערים ישנה עונה חמישית הממטירה דרך קבע מכוניות עם סעפת פליטה ועשן סמיך היא מאיימת להפוך אנשים פליטים בין כביש עירוני למסעף דרומי תיקון של חצות היה צורך לאלתר
לשתול בצינורות השחורים מגריז המחוררים והבלויים כמו עורקים מסויידים תותבים בניתוח פתוח ללא כלים או סכין מנתחים להפוך למכונאים המטפלים במצננים הממתנים סיבובי מנועים מהירים ורותחים שיחה אידיאולוגית או תחושות איכר
במפרץ הזה המכוניות נעו
והלמו באוושת רוחות
במהירויות "איש לא יעצור" הוא הסביר; כאן לא תעצור בפרט לא נהגת ישראלית ממוצעת גדושת פחדים מעבריינים ואנסים או מחבלים המתחזים לנהגים תקועים בדרכים או חיילים באידיולוגיה הזו שבין פמניזם לשובינזים ומטריליזם מראש פסל כל רצון להמתין ידיו מכוח ראשו היו טבולות מחלצות צינור מים חיים והאצבעות נוגעות בקרעים ממגעי החלקים הלוהטים עלו הכוויות, בתום תיקון חצות; סיים להרצות למנוע דומם את הרצאת המחשבות. היא לא הייתה שבעת רצונות. ציפורניו הפכו צבועות בשחורות "אתה חייב עכשיו לגזוז" והוא ענה לה; "כן המפקדת אבל עכשיו אולי הרכב יזוז" שעה טובה ומוצלחת זו הייתה בעיניו כשהידק את הבורג במברג חלוד הברגים המבורגים בעיניו היו כמאז ותמיד כאנשים שסגדו לאלילים במדרגים של ברגים בשקיעה האחרונה בשעה טובה ומוצלחת בה מתה שמש העמים סופית; סיומות האיזם אצלו גססו כך גם האגואיזם הפרטי; הוא הסביר לה יהפוך אידיאליסט ישתכנע שנית מרחק נוצה מעזה
אם ממרחק נוצה מעזה
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |