סיפורים
פנטלון
פנטלון חיים שוקרון
עמדתי על ארגז העץ, שניגנב מהפרדס, על קצות אצבעותי. מתוח ממאמץ ואוחז בסורגי החלון, הבטתי אל תוך החדר. מבעד לרשת הזבובים החלודה והוילון שהתקינה אימי ממפת שולחן ישנה, יכולתי להבחין במתרחש. אחי, ניסים, עמד במרכז החדר בתחתוניו ואימי מדדה לו פנטלון חדש.
פי היה יבש ממאמץ הטיפוס ומחרון. לי מעולם לא קנו כלום. רק לאחי הגדול קנו. אחי הגדול , ניסים, היה כבר בן שתיים עשרה. הוא היה גדול מכפי גילו ונהג בנו, אחייו, כמנהג אדונים במשרתים. הוא חבט בנו בכל הזדמנות שהימרנו את פיו או לא חיפינו עליו בפני הורינו. אימי אהבה אותו מאוד. הוא קיבל כל שיכלה לתת. בארוחה הוא קיבל קצת יותר מכולם. בגדיו היו תמיד נקיים יותר וקרועים פחות משל שני אחיו. כשגרם למריבות עם ילדי השכנים, היינו אנחנו, יוסי ואני, אלה שקיבלו את מנת הסטירות מאימא.
אמא עבדה כעוזרת בבית רחוק שמעולם לא ביקרנו בו. היא הייתה משכימה בבוקר, מכינה לנו את התיקים לבית הספר, ודואגת שניתלבש. הייתה נוסעת באוטובוס היחיד שפקד את השכונה בשעות הבוקר. מהבית שבו עבדה, הייתה מביאה לפעמים ספר או שאריות מזון. בגדים לא יכלה להביא. לבעלי הבית היו שתי בנות קטנות וביגדיהן לא יכלו לשמש אותנו. לפעמים, הייתה אימא קונה בגד חדש אצל הרוכל הפרסי שהיה סובב בין בתי השכונה או בחנות "אתא" שבעיר. תמיד היו הבגדים מיועדים לניסים. גם אחי יוסי הגדול ממני ואני לבשנו בגדים של "אתא" אך היו אלה בגדים שקודם לבש ניסים ומשקטנו או בלו, הועברו ליוסי. אלי הגיעו הבגדים כשהם בלואים ומטולאים.
כל כך רציתי בגד חדש! כל כך רציתי מכנסיים חדשים! פנטלון קראה להם אימי בספניולית. מכנסיים כחולים עם כיסים בצד וכיסים מאחור עם כפתורים לסגירת הכיסים!. כל כך רציתי אותם עד שפעמים רבות אחרתי לאוטובוס הישן והמעשן, שהחזירנו מבית הספר. הייתי מתעכב ליד חלון הראווה של החנות בעיר. הפנטלון היה מוצג בחלון כשהוא תלוי בחוטים שקופים ונידמה היה שהוא מרחף באוויר. אוח! הפנטלוןכל כך יפה! מתי אזכה לקבל מיכנסים כאלה!? . ניסים המטומטם! אם אבא היה יודע שהוא מעשן היה מצליף בו עם החגורה. אם אימא הייתה יודעת שהוא פרץ לבית הכנסת וגנב את קופות הצדקה, הייתה מתעלפת. לא מגיע לו בגד חדש ! הוא הרי מבלה את מחצית זמנו בבית הספר בחדר המורים, בעונש. בשאר הזמן הוא משחק בכדור ומציק לבנות. לאורך גבי הזקוף על הארגז חילחלה הקינאה כאגלי זיעה. "הלוואי והמכנס יהיה קטן על ניסים ואז זה יעבור מיד ליוסי" כך קיוויתי. תיקותי התבדתה. ראיתי את אימי מסמנת בסיכות את המיכפלת ומורה לניסים להסיר את המכנסים. קפצתי מהארגז ורצתי אל מאחרי הלול שבו ניקרו התרנגולות בכיכר לחם יבשה. מאוד מאוד רציתי שניסים יהיה במקום כיכר הלחם. ידי מיששה בכיס אחר האולר שגנבתי לניסים. "הלוואי שיזרקו את המטומטם הזה מבית הספר" אדיוט אחד, פושטק". מחשבות הנקם לא הירפו ממני שעה ארוכה. קולה של אימא נישמע קורא "ניסים ניסים, תיכנסו הבייתה"
ידי התהדקה על האולר. ידעתי שניסים לא יבוא מיד עם קריאתה של אימי. קמתי ממקומי וניכנסתי הבייתה. אמא טרחה במיטבח ושאלה:
"איפה ניסים"
"לא יודע. אולי משחק במועדון"
עיניי תרו אחר המיכנסים החדשים. הם היו מקופלות על גב הכסא מוכנות להשלח לאידה התופרת. ליבי הלם בחוזקה. התקרבתי למיכנסים בצעדים קטנים. כשאימי יצאה שוב לקרוא לניסים, שלפתי את האולר וחתכתי את שני הכפתורים של הכיסים.
הזכויות שמורות לחיים שוקרון
