חנוכת בית

היא שלחה לי הזמנה באי מייל:

חנוכת ביתה של ליאת.

ציינה כתובת. שעה וכל מה שצריך כולל הפתעות.

הגעתי לשם מתוך עניין על מנת לראות את הבית שלה. מן סקרנות אנתרופולוגית לגבי אותה ליאתי שחזרה מעבר לים עם עושר גדול (ואני לא יודע מה עם המילה אושר)

אזור יפה, אני עובר בכביש שמקביל לספורטק. טיפסתי לקומה השנייה. דפקתי בדלת. פתחה הגברת.

לעומת הפגישה הקודמת היא נראתה בהופעה יותר חצופה לטעמי (לכל הפחות...) מבליטה את הטפל ומזניחה את העיקר. אפשר לומר שהכול אצלה בחוץ...

נו טוב... שאלה מה שלומי לחצנו ידיים. איזה חיוך מאוזן לאוזן. האמת שגם אני.

-         הגעת בזמן, תאכל משהו-

מה יש לאכול. למזלי הכיבוד חלבי. יא בה יה, כמה משקאות חריפים הכול מרוכז בשולחן אחד.  בית יפה, מערכת סטראו גדולה, ספה גדולה, קירות צבועים באדום, מרפסת גדולה. הכל גדול.

-         אני מתחשבת, המסיבה תהיה עד שעה אחת עשרה- היא אומרת

-         -יפה. השקעה יפה- אני ממלמל

עוד שתי בנות מגיעות ואחריהן עוד שתיים.

-תכיר זאת הילה- היא מכירה לי בחורה מעט גבוהה ממנה, שיער קארה עם שמלת מיני וגופיה וקעקוע על הרגל. אני לוחץ לה את היד. היא מחייכת חיוך בלי בושה.

אחריה נכנסת מישהי מוכרת

-טניה- אני קורא

-שלום נדב- היא אומרת ואנחנו מגלגלים שיחה נעימה. את טניה הכרתי כשהייתה שותפה של ליאת בדירה ההיא בבאר שבע, כשעוד למדה באוניברסיטה.

ליאת מפעילה את המערכת, עוד כמה בנים נכנסים ופתאום אני מרגיש כאילו דיסקוטק. זה לא מתאים. אני מסתכל בשעון ואומר לליאת שאני צריך ללכת.

-נו טוב, מקווה שנהנית-

-יש לך דירה מקסימה ותודה על הכיבוד-

-בכיף- היא אומרת וקוראת להילה

אני יורד במדרגות ופתאום הילה באה אחרי.

-נדב, קח זה המספר שלי- היא מושיטה לי פתק.

אני לוקח ושם אותו בכיס.מהנהן לה.

יומיים לאחר המסיבה, אני מחטט בכיס. הפתק אצלי.

-נו טוב, נגיד שלום-

אני מחייג את המספר כשהיא שומעת את קולי היא נלהבת.

-מאיפה את בארץ?- אני שואל

-אני מתל אביב אבל לומדת בבאר שבע-

-בחיי- אני אומר, -גם אני לומד שמה-

לא יודע למה עשיתי את זה, אבל קבעתי איתה פגישה. נו נראה לאן זה יוביל.