פואמה-עדי סף לבבך...

באתי ללחוש עדי סף לבבך,בנשמת אפי האחרונה ההומייה.

פתחי לי שערייך צוהר בכנפייך לדמעתי היתומה המפכה חרש בתפילה.

פרצי חומותייך בקעי מבית כלאך לעת יפציע שחר מבור שביך.

פרשי כנפייך השיקי מיתרי ליבך בשאון ימיי וסערות רוחך.

ושאי נא חלומי באברתך הצחורה,שוטי במרחב רקמי שביל אהבה.

ולך צפירה אשרטט ברמיזה את נתיבך ,נתיב התקווה.

ואם עייפת ובמרום עופך ייגעת וקדחת בשרב חמה ונפשך חרבה

תהא לך תפילתי כצל אילן ואגל דמעותיי ייקוו לך למעיין.

גם בימי סגריר ואימת לילות סער ,ירדפוך געגועיי ולהט נשמתי תשיגך.

ואם לא ידעת ותפילתי בחיקך כבתה ונשרה הדמעה ממרום שחק ועדנה

אבאה שוב ללחוש עדי סף לבבך,אתגנב בלאט באשמורת ראשונה

חרש בדמי הליל, אגל לך רזיי- סוד האהבה.