מצבות

רינה אוהבת להתכרבל עמוק בתוך הבדידות שלה .

כדי  לא להישאר לבד היא נכנסת לתוכה ושתיהן יוצאות בדרך אלי להתאבל לידי

ובמיוחד אחרי שהמחלה חזרה

אתה חושב שהאירנים יפילו עלינו פצצת אטום היא שואלת מייד עם כניסתה

ואילו לא נשבר קולה לשבריר כמעט בלתי נתפס הייתי עונה לה בבדיחות הדעת כדרכי ברגעי מבוכה

ואומר שהפרסים הקמצנים בטח לא יבזבזו עלינו פצצה

 ובכלל  זה הרי יקח להם לפחות עוד שנה ויותר ולכן לא הם צריכים להדאיג אותה במצבה

אבל הרעד נצר

הרמתי את עיניי והבטתי בה רגע ממושך, היא הישירה מבט רציני כשאול, השפלתי עיניי שוב והרהרתי כמה קל לי לפטפט עם נשים זרות על הבר בתוך העשן , בעיקר בתוכו, ואפילו בסלון ביתי החשוך או במיטה האפלה וכמה קשה לי לדבר איתן ברצינות סתם,

ועוד יותר קשה לי לדבר עם אלה שמתמידות לחזור ומתאמצות לקנות ולמכור אושר קטן בחינם

והכי קשה לי עם המתאבלות על הזמן שבלכתן בבקר מותירות לי רק יותר שאלות ואת החוסר שלהן

ורינה היא מן נצח שעומד לחלוף.

יש טעם לארגן מקלט במקום אחר שאלה אחרי שתיקה קצרה, בשביל יואב, מה הוא אשם המסכן הוסיפה וסתמה

יואב ?! צפצפתי מופתע 

לא, לא שלי ענתה , שלי ושלך  מזמן מלאכים, זה הילד של השכנה ,נידבתי לו את השם והיא אומרת שזה כמו ללדת אותו

הפרסים האלה מניאקים , אי אפשר לסמוך עליהם הם בטח יפילו עלינו אטום בסוף ולא יודיעו כלום מראש ולי אין אפילו ויזה בפספורט וטורקיה קרובה מדיי.

אתה מנהל גדול, מהחשובים , בטח סידרת לך כבר הכל, נכון?

מפה כבר הסתדרתי בשתיקה חיבקתי את כתפיה ליטפתי ועוד קצת

ובלי ויזה לקחתי אותה והמראנו כל אחד אל הפרסים האטום ופטריות עשן המלאכים שלו

בלי פחד

תגיד,