יצירות אחרונות
הלוויה לג'ינס (0 תגובות)
jakuper /סיפורים -25/08/2026 14:01
ימיי חלפו והנה שוב (2 תגובות)
דינה קגן /שירים -25/08/2026 12:11
צילצול שאיבד את דרכו (4 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -25/08/2026 10:08
המורה החדש🌹🌹🌹 (7 תגובות)
שמואל כהן /סיפורים -25/08/2026 08:04
מִסְפָּר תֵּשַׁע בַּמִּגְרָשׁ הָאַחֵר (14 תגובות)
אביה /שירים -25/08/2026 06:54
אתה חלק מרגעי הפנאי (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -25/08/2026 06:45
וכך נמשיך לצעוד (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -24/08/2026 23:43
חרדת נטישה (8 תגובות)
בבר 1 /שירים -24/08/2026 20:40
השפן והארנבת (3 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/08/2026 20:12
הודעות והגיגים
הפנסיה שלנו מיל שקיבלתי
מוסקוביץ ענה "טוב, אז רק תחזיר לי את הכסף". "מצטער", ענה השכן, "אין לי אפשרות. כבר בזבזתי אותו". מוסקוביץ לא ויתר וענה "טוב, אז תביא לי את גויית החמור". "מה תעשה עם גויית חמור מת?" שאל השכן. "אני אוציא אותה להגרלה" ענה מוסקוביץ. "אתה לא יכול להוציא להגרלה חמור מת" אמר השכן. "בוודאי שאני יכול, חכה ותראה. אני לא אספר שהחמור מת". כעבור חודש ימים פוגש השכן את מוסקוביץ ושואל אותו "מה היה עם החמור המת?" "הוצאתי אותו להגרלה" ענה ישראל, "מכרתי 500 כרטיסים תמורת 10₪ כל אחד והרווחתי 4990 ₪". פחות ה-1000 שנתתי לך, יש לי רווח נקי של 3990 שח "מישהו התלונן?" שאל השכן. "רק הבחור שזכה בהגרלה" ענה מוסקוביץ, "אז החזרתי לו את מחיר הכרטיס שלו". היום עובד מוסקוביץ במשרד האוצר ומוכר לנו אגרות חוב ממשלתיות ומכין תכנית רשת בטחון לפנסיה שלנו. החמורים הם אנחנו, רק שאנחנו עוד לא יודעים את זה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |