"גילוי"

פרק 1 :

מכירים את ההרגשה הזו שעשיתם משהו אסור ?

והבושה שאחרי זה ... גם אם אף אחד לא ראה אתם פשוט רוצים להיעלם, לא להיות, פשוט להתחבא מהעולם .

אני מכיר את ההרגשה הזו בכל יום, בכל שעה, דקה או שניה .

היצר הזה שגובר בכל פעם שאני רואה אותו – בחור מושך, וזה לא משנה מי הבחור ואפילו שאני לא מכיר אותו, היצר הזה ... הרצון להיות קרוב אליו, להיות איתו .

אני שון, אני בן 15 – הומו .

זה קשה, כל השנאה הזו ... אני לא יכול להתמודד איתה .

שנאת חינם, ועל מה ?

ולשמוע את ההורים מדברים בשנאה כזו על הקהילה,

לשמוע אותם אומרים שזו מחלה, סטיה, והכי גרוע לשמוע אותם אומרים שזו בחירה .

אני נולדתי הומו, זה לא משהו שבחרתי להיות .

למה בעצם שמישהו יבחר בזה ?

למה שמישהו יבחר לחיות חיים כאלה קשים ?

למה שמישהו יבחר להיות שנוא ?  

למה שמישהו יבחר מציאות שבה הוא לא יכול להחזיק ידיים עם הבן זוג שלו בציבור מחשש שאיזה משוגע יתנפל עליהם .

הכל מתחיל בחינוך, נכון אני בסך הכל בן 15 אבל דווקא בגלל זה אני יודע הכי טוב .

אני שומע ילדים בני גילי, קטנים או גדולים ממני .

אני שומע אותם מדברים .

המקום שאני נמצא בו זה מקום שבו "הומו" זו קללה .

כשגיליתי על עצמי את האמת, פחדתי ממנה, לא ידעתי איך להתמודד איתה – הכחשתי אותה .

אבל אי אפשר לברוח מזה, זה רודף אותך, הרצון להבין מי אתה ומה אתה גוברים על הכל .

עבר זמן והתחלתי להבין מי אני באמת, בשלב הזה אני חושב שהיה משבר .

כשההורים שואלים: " מה עם חברה ? ", הדודים כבר רוצים לשדך לך מישהי , והחברים מדברים על בנות: " וואו איזו כוסית אהה ?" ואתה כמובן צריך להגיב שחלילה לא יחשבו עליך שאתה הומו .

הרבה דברים בחיים הם קשים, מבחנים זה קשה, להתמודד עם כישלונות זה קשה, הקרום של הלחם הוא קשה,

אבל להיות הומו, זה קושי שלא נגמר, והוא גורר אחריו קשיים נוספים, קושי עם החברה, המשפחה, בבית- הספר, בעצם בכל מעגל חברתי, ועם כל בן-אדם שאתה מכיר ...

המשך בפרק הבא ...