אהבת חינם/דודי

בס"ד                                                                                                   15.7.2010

אהבת חינם/דויד סמוכה

על שנאת חינם,

ירושלים חרבה.

בגלל יריבות,

של קמצא ובר קמצא.

סנהדרין  ונכבדי העם,

לא מחו לשֶמָע דברי הבושה.

על שאיש ברעהו עלב,

הלבינו  פנים ושפכו דם.

על "אהבת חינם"

ירושלים תיבנה .

על ליכוד השורות,

ואהבה שתרבה.

כאשר ישרור בינינו שלום,

נוסיף ידידות במקום שנאה.

נמנע פילוג נדגול באיחוד,

והמקום איבה נרבה אהבה.

בין אדם לאדם,

בין איש לאישה.

בין אויב לשונא,

בין העם לממשלה.

קמצא ובר קמצא

מעשה שהיה באדם אחד בירושלים שעשה סעודה אמר לבן ביתו לך והזמן את קמצא אוהבי. הלך וקרא לבר קמצא שונאו. בא בר קמצא וישב בין האורחים. בא והבחין בו האדם, אמר לו:הרי שונא אתה לי, ואתה יושב בתוך ביתי? קום צא לך מתוך ביתי. 
ביקש ממנו: "אל תביישני ואני אשלם לך על מה שאוכל ואשתה."  אמר לו:"לא תשב פה!"
ביקש: "אשלם לך דמי כל הסעודה."  אמר לו:"קום ולך!".
והיה שם רבי זכריה בן אבקולס ויכול היה לקום ולמחות בידי המארח, ולא עשה זאת.
מיד יצא בר קמצא. אמר בליבו: "כל המסובים יושבים להם בשלווה, אני אלשין עליהם."
מה עשה? הלך לשליט הרומי ואמר לו:"כל הקרנות שאתה שולח ליהודים שיקריבו, הם אינם מקריבים אלא מחליפים אותם בקרבנות חלופיים."  השליט לא האמין ואף נזף בו על דבריו.  הלך אליו שוב חזר על דבריו והפעם הציע : "אם אינך מאמין לי, שלח איתי שליח ואת קרבנך ואז תדע שאיני משקר."
קם בלילה ועשה בבהמות ששלח השליט מומים. ראה הכהן את המום ולכן הקריב קרבנות חלופיים במקומם. אמר שליחו של מלך רומא: "למה לא הקרבת את קרבן המלך?" אמר הכהן "מחר אקריב את קרבנו. "  למחרת בא השליח וראה ששוב לא הוקרב קרבן המלך. הודיע למלך שהיהודים אינם מקריבים את קרבנותיו – מייד שלח והחריב את בית המקדש.
אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל. 
                                              
תלמוד בבלי, מסכת גיטין דף נ"ה, עמוד ב'.