פער שנים מתעתע

פער הגילאים לפעמים מתעתע בי.
אל תשאיר אותי לבד.
המחשבה שאשאר רק עם זכררונות מפחידה אותי.

לשמוע אותך בקלטת ולא בלחישת אוזן
לראות אותך בתמונה ולא מול עיניי
להזכר בך צוחק ללא היכולת להצחיק אותך..

תעשה מאמץ עבורי בשנים הבאות?
אל תלך רחוק מידי כדי שאוכל לראותך,
סמן לי היכן תהיה כדי שלא אטעה בדרך אלייך..
מבטיחה שאעשה כמה סידורים עבורינו ואבוא.
נכון שתחכה? תסתכל מלמעלה ותשמור?

יש הרגשה כזו שכאילו אנחנו מתחתנים עם העתיד שלנו,
הידוע מראש. אני רוצה להאמין שזה לא כך.
רוצה זוגיות נורמלית.
הכוונה היא בלי שתגיד שתלך יום אחד,
שיום אחד לא תהיה.

מפליא אותי שאני לא מנסה לשכנע את עצמי או אותנו שיהיה אחרת. אני יודעת שיהיה אחרת.
הם יבינו שבחרתי בך וכשיגדלו יותר ויותר יבינו למה.
אתה,
האיש, הגבר, החבר, הבעל, המאהב האידיאלי ביותר
שאי פעם יכולתי לבקש.

תשאר עוד הרבה נכון?
תגונן כמו שאתה יודע,
תעטוף אותי באהבה,
תן לי לאהוב אותך יותר!
יותר מכך, רק תהיה שם.
אקבל אותך בכל מצב.בכל עת.
אחזיק לך את היד חזק כל החיים
שתרגיש את נוכחותי.

כ"כ קשה לי לנסח את עצמי בנושא הזה,
הנשימות נעשות כבדות מרגע לרגע
והדמעות לא פוסקות.

"גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. אהבתך ומשענתך המה ינחמוני".

אני אוהבת אותך זואי שלי!

©